דריה כנף

ראשון בבוקר, השעה שמונה וחצי, אני עומדת כבר כמה דקות, לבושה ורעננה, במרכז הסלון, ומחכה שהבנות יירדו ונוכל לצאת: הקטנה (4) לגן, והגדולה (12) איתי למשרד, ליום תיוקים (האמצעי נופש אצל הסבתא). שמונה וחצי, ואני מרגישה ממש לארג'ית היום: חופש גדול ואני מפרגנת להן זמן להתארגן בכיף, בלי הלחץ הרגיל. * "נו מה קורה?", אני...

המשך לקרוא

כמו שכבר סיפרתי כאן בעבר, יש ימים בשבוע בהם אני עובדת במשרד עד מאוחר, ויש ימים אחרים בהם אני סוגרת את המשרד מוקדם, ולוקחת את הילדים מבית הספר ומהגן. ובאחד מהימים שאני לוקחת את הילדים, השעות שלהם לא חופפות, אז יוצא שאני מקפיצה את אורי (10) הביתה, חוזרת למשרד לשעתיים ושוב...

המשך לקרוא

ביום רביעי האחרון, הילדים הגדולים שלי הלכו למדורות ל"ג בעומר כיתתיות, רועי, בגלל שזה ערב קבוע שבו אני לומדת, לקח את הקטנה למדורה של הגן, בלעדיי, ואני עבדתי עד 7, ומשם תכננתי לנסוע כרגיל לשיעור ימימה. ----------- אבל בדרך לשיעור, כשכבר ממש עמדתי להיכנס לשביל הגישה לחנייה של המורה שלי, עלה בי פתאום קול כזה,...

המשך לקרוא

אתמול ישנתי אצל ההורים שלי. זה משהו שאני אוהבת לפעמים לעשות, לחזור להיות קצת ילדה שמפנקים אותה, לשבת ביחד מול הטלביזיה עם כוסית של שוקו או יין, כשאבא מכסה אותי עם שמיכה אהובה מהילדות. אוהבת את הזכות הנדירה הזו, להביט שוב על החיים מגובה של גיל 12. אבל מה לעשות, שכשאת בוחרת לחזור להיות בת 12, אז חוץ...

המשך לקרוא

עצמאות להיות בדיוק מי שאני, בתוך הקשר הרבה פעמים אני רואה תגובות לפוסטים של רועי, על כמה שהוא בעל מושלם, ורגיש, וקשוב לעצמו, וכמה שבטח כיף לי עם כל זה. אבל האמת היא, שבמשך שנים רבות, לא היה לי בכלל פשוט לנהל זוגיות, וילדים, ובית, וחשבון בנק משותף, עם גבר כל כך רגיש, שכל כך...

המשך לקרוא

זה תמיד מצחיק אותי שבחרתי דווקא ברועי כבן זוג לחיים. אנחנו שונים בכל כך הרבה מובנים, שלפעמים אני מרגישה שאלוהים פשוט רצה להצחיק את עצמו על חשבוננו. ואחת הדוגמאות ל"נהפוכו" הזה שבינינו, אלו הנסיעות המשותפות המשפחתיות שלנו ברכב. מהרגע שיוצאים, רועי רוצה "להגיע כבר", כל פעם שאני רוצה לעצור הוא מנסה לערער על ההחלטה, ואם צריך...

המשך לקרוא

כולנו כל הזמן מדברים על קירבה. ועל לייצר קירבה, ועל כמה זה חשוב שנהיה קרובים לילדינו, וניטע בהם תחושה של קירבה אלינו, וכמה זה חכם ומשתלם ונכון. והנה, רק לפני יומיים נכתב פה שיר מדהים, מרטיט לב, של חלי ראובן, שהכה גלים וכבש את הרשת, שמדבר בדיוק על הקירבה הזו, ועל כמה מחסור וחוסר...

המשך לקרוא

איך שקר נולד? "אמא לא אכלתי שוקולד מהמגירה!" היא נכנסת ומכריזה כששפתיה מרוחות בשחור המתוק הזה. וכשאני שואלת, בתגובה: "את רוצה לאכול ממי?" היא מייד אומרת: "כן! מאד! אני רוצה חביתה ו"לפפון" וטוסט וחומוס ותה!!", ואני מזהה שהיא פתאום ממש רעבה, ולא שמתי לב לשעה. "אמא לא קרעתי שום דבר!" היא מודיעה...

המשך לקרוא