כנות – ״אבא, אני רוצה לחזור אליי

ואיך שחברי ירון סיפר לי את זה, נפלו פניי, ונמלאתי בבושה גדולה.
בושה על היהירות שלי.
הרי רק לפני מספר שבועות פתחתי 2 קבוצות ללימודי כנות, אחת בתל אביב, ואחת בכרכור.
וכל הלילה לא ישנתי מזה: איך אני מעז? מה אני בכלל יודע? מי אני חושב את עצמי שאני יכול ללמד ככה? ללמד מישהו משהו בעולם הזה?
וב- 5 בבוקר, אחרי שכבר הראש שלי התפוצץ ממחשבות, והבנתי שאני כבר לא אוכל לישון יותר, התיישבתי על המיטה,
עצמתי את עיניי, נשמתי עמוק, כמה וכמה נשימות, ונזכרתי, שאני בכלל לא מתיימר להיות אחד שיודע.
אחד שמבין. אחד שפיצח את החיים פה על הכדור הזה.
נזכרתי שאני לגמרי תלמיד של החיים האלו, ושאני כל הזמן יודע וזוכר, שאני לא באמת יודע משהו.
אבל גם נזכרתי, שלכל אחד ואחד מאיתנו פה יש מתנה.
והמתנה שלו היא צורת המחשבה שלו. המסע שלו. הכנות הכי עמוקה שלו.
ואת המתנה הזו, אני רוצה לתת.
ובדיוק בשביל זה פתחתי את הקבוצות של הכנות,
פתחתי אותן בשביל ללמוד ביחד עם אנשים, מה היא כנות,
מהי המתנה שיש לכל אחד ואחת מאיתנו לתת: בעסק שלנו, בזוגיות שלנו, לילדים שלנו, לחברים שלנו, לעולם, לעצמנו.
ללמוד ביחד מהי צורת המחשבה של כל אחד ואחת מאיתנו.
ובשביל זה, אני לא צריך לדעת כלום.
רק להמשיך כל הזמן להיות במסע הזה,
של להיות כמה שיותר כן עם עצמי.

כנות – ״אבא, אני רוצה לחזור אליי,
למצוא אותך שם איתי,
במקור שלי אני טוב גמור, אבא,
ושם אני מאמין בעצמי״
(אביתר בנאי)
אביתר היקר, כל שיר שלך הוא שיעור בשבילי.