כללי

כנות – מ’לא מספיק’ לתנועה קשובה

“אני לא מלטף את דריה מספיק בלילה”
“אני לא קשוב לדריה מספיק בערב”
“אני לא מדבר מספיק עם עלמה”
“אני לא מבלה מספיק עם אורי”
“אני לא מתייחס מספיק לאיימי”
“אני לא משאיר לי מספיק זמן לכתיבה”
“אני לא מדייק מספיק”
“אני לא מנהל מספיק טוב את העסק שלי”
“לא צילמתי מספיק סרטונים חדשים”
כל אלו משפטים שתוקפים אותי כמה וכמה פעמים ביום.
משפטים ששייכים לתודעת ה”אני לא מספיק”.
תודעה לה 2 מטרות:
מטרה ראשונה: ליצור כאב, על מנת להניע אותנו ממנו קדימה. כלומר, אחרי שננטעה בי תחושת הכאב של ‘אני לא מספיק’, אני רוצה לזוז למקום בו אני ‘מספיק’. שזה מצחיק, כי הרי בתודעה הזו אין מקום שהוא באמת ‘מספיק’.
והמטרה השניה: להעלות למערכת שלנו כאבי עבר, סביב התחושה הזו, בתקווה שנסכים להרגיש אותם, והם יוכלו להשתחרר מהמערכת שלנו, לתמיד. כלומר, התודעה שלנו מייצרת מחשבות שאנחנו ‘לא מספיק’ במשהו, על מנת לגרום לנו להרגיש כאב, שקיים בכל מקרה במערכת שלנו.
ולי יש 2 דברים שאני עושה במקרים כאלו, ואולי יבוא לכם גם לאמץ אותם:
הראשון: אני מבין שהמחשבה של ‘אני לא מספיק’ היא לא האמת, ושאין דבר כזה ‘מספיק’. כי החיים לא באמת נמצאים על ציר של ציונים והישגים.
והשני: אני מסכים להרגיש את האנרגיה הזו, את הכאב הזה, את התנועה שעולה בתוכי סביב השיח של ‘מספיק’ או ‘לא מספיק’. אני נותן לה מקום, מאפשר לה להיות, לנוע בתוך הגוף שלי, להוביל אותי, והרבה פעמים, מתחושה לא נעימה, היא ממש הופכת למשהו אחר. לפעמים אפילו לעונג. תחושה שלא נמצאת על הציר של ‘מספיק’ או ‘לא מספיק’, תחושה שיש לה ציר משלה.
תחושה כזו שיש בה אנרגיה חזקה, כזו שממש יודעת איך להניע אותי לעבר הרצונות שלי.
בהורות, בזוגיות, בעסק שלנו, אנחנו לפעמים פוגשים את התודעה של ‘אני לא מספיק’, אבל אנחנו לא חייבים להאמין לה. אנחנו גם לא חייבים להילחם בה. אנחנו יכולים להטמיר אותה, דרך האפשרות שקיימת לנו להרגיש אותה, ולעזוב, אפילו לרגע אחד קצר, את הציר של הישגים ותוצאות ומספיק או לא. לעזוב אותו ולרגע לנוח במקום של איפשור, לתת לאנרגיה הזו שהרגע הטמרנו מכאב לתנועה חדשה להוביל
כנות – מ’לא מספיק’ לתנועה קשובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *