כנות – לשתף ולא להימנע

לפני כמה ימים, ראיתי קבוצה של ילדים, משחקים בשכונה שלנו "חיי שרה".
ומאחורי הגדר של המגרש, עמד לו ילד בן גילם, שרק עמד וצפה בהם.
לא יכולתי שלא לגשת אליו.
"אתה לא אוהב חיי שרה?" שאלתי אותו, "אני דווקא כן", הוא ענה,
"אז למה אתה לא משחק איתם?" שאלתי,
והוא אמר: "פשוט יש לי בעיה ברגל, ואני לא רץ מהר מספיק".
"מה, אף אחד לא יודע על הבעיה שלך?" שאלתי,
והוא סיפר שלא, ולכן הוא אף פעם לא רץ מול החברים.
————–
והתחושה הזו, היא כל כך מוכרת לי.
כמה פעמים בחיים נמנעתי מלעשות דברים שרציתי,
רק כי לא האמנתי שאני טוב מספיק,
או כי חשבתי שיש בי פגם ולא רציתי שאף אחד ידע עליו, כמו הדיסלקציה שלי.
הימנעות בעיניי היא אחת התחושות הקשות ביותר.
קונפליקט פנימי בין רצון חזק לעשות משהו,
ומולו פחד גדול, מלעשות את אותו דבר בדיוק.
ובעולם העסקים אני נתקל בזה הרבה אצל לקוחות, שבאים אליי לפגישות אישיות.
מסתבר שבהרבה תחומים בתוך העשייה שלהם, הם פשוט נמנעים.
למשל: נמנעים מכתיבה, נמנעים מדיבור מול קהל או מצלמה, ואפילו נמנעים מלהזמין אנשים לקנות את השירות / מוצר שלהם.
————–
ובהתבוננות עמוקה,
אני מנסה לבדוק מהו אותו פחד קולקטיבי, שגורם לכולנו להימנע מלעשות דברים שאנחנו רוצים לעשות?
אין ספק שאחד הדברים הכי משמעותיים, זה הפחד מכישלון.
אנחנו נמנעים כי אנחנו לא רוצים להיכשל, וזה הגיוני, זה באמת מפחיד להיכשל.
רק שבואו נבדוק רגע מה זה אומר להיכשל, מה זה כישלון?
בשביל שיהיה כישלון, צריך שתהיה מטרה, או שיהיה לי רעיון על איך זה "צריך להיות".
ואז, כישלון בעיניי, יהיה לא לעמוד במטרה שהצבתי לי.
או לא לעשות את הדברים כמו שגדלתי להאמין שהם צריכים להיות.
אם עשיתי את זה בדרך "הנכונה" – משמע הצלחתי.
ואם פעלתי בדרך אחרת – משמע נכשלתי.
ואז אנחנו נמנעים.
נמנעים מלעשות דברים, כי אנחנו מפחדים לא לעמוד במטרה, או לא לעשות את זה כמו שצריך.
אנחנו חוששים שאנחנו לא כותבים מספיק טוב,
לא מדברים באופן מספיק שוטף,
שהמוצר או השרות שלנו לא מספיק אפוי,
או שיש חלקים במקצוע שאנחנו לא מספיק בטוחים בו.
ואז אנחנו נמנעים כדי לא להתגלות בחולשה שלנו, בכשלון שלנו.
———-
ואחד הדברים שאני אוהב לעשות מול פחדים שיש בי,
זה (כן אתם כבר מכירים אותי), לחבק את הפחד.
להסכים לו להיות.
ובמקרה הזה, זה פשוט לתקשר החוצה, את המקום האמיתי שאני חושב שאני נמצא בו.
אם למשל יש לי עסק,
ואני מפחד שהלקוחות שלי יגלו את המגרעות שלי,
או שהם לא יהיו מרוצים מהשרות שלי,
אז אני פשוט מתקשר את החולשות האלו החוצה, בשיווק שלי.
כן ממש כך: אני משתף בכל מה שאני חושב, שעלולים לגלות עליי, ושיכול להיחשב ככשלון.
אני פשוט מספר את זה מראש.
לזה אני קורא שיווק כן.
ברור לי שזה נשמע הכי הזוי בעולם,
הרי כל החיים לימדו אותנו להסתיר ולהחביא את מה שאנחנו לא אוהבים בעצמנו, ובטח בעולם העסקים, מחנכים אותנו להציג רק את מה שטוב בעסק שלנו, ואפילו להגזים בתיאורו,
ופתאום בא הרועי בן יוסף כנף הזה, ואומר בדיוק ההיפך!
אבל כן, זה בדיוק מה שאני אומר.
ולמה?
כי כל ההסתרה הבושה והשקרים,
גורמים לכם לדבר אחד:
להימנעות.
ובינתיים החיים חולפים,
ואיתם גם כל הרצונות שלנו.
————.
"אתה יודע מה"? אמרתי לילד,
"אולי במקום שלא תרוץ לידם, ולא תשחק חיי שרה, פשוט נספר להם, שיש לך בעיה קטנה ברגל, ושבגלל זה קשה לך לרוץ מהר?"
"אבל הם יצחקו עליי" ספק קבע ספק שאל,
ואני עניתי: "אני לא יודע להגיד, אבל מהניסיון חיים שלי (ואז סיפרתי לו כמה אני נמנעתי בחיים),
עדיף לשתף, מלהסתכל מהצד".
ואכן ניגשנו אליהם ואמרנו להם שזה המצב,
ברור שתוך כמה דקות, הוא הצטרף למשחק.
ות'אמת, שכשראיתי אותו רץ, ומוסר,
גיליתי שעל ה"חיסרון" של הריצה האיטית,
הוא קיבל יד חזקה, שלא מהעולם הזה!!
נראה לי שהקבוצה שלקחה אותו הרוויחה.
כנות – לשתף ולא להימנע