כנות במיניות – נוכחות מינית רגשית

כל הדברים האלו, הזיכרונות האלו, זיכרונות של הגוף, זיכרונות של הנפש, יצרו כאב.

ומספיק היום שנכנסים למיטה, כבוגרים, אפילו שזה עם מישהו שכל כך אוהבים ונמשכים אליו,
ומישהו פתאום נוגע במישהו,
ומישהו מוריד למישהו את הבגדים,
או מנשק אותו במקום מסויים,
מחבק אותו בצורה מסויימת,
ופתאום עולה שם כאב.
כאב כזה, שיכול לגרום ברגע אחד, לכך שלא כיף יותר.
ואם לא כיף אז לא שוכבים.
ולפעמים הצד השני לא מבין: רגע, למה? מה קרה?
והוא נעלב, הוא חושב שזה אישי, או חושב שהוא לא מושך, שהוא עשה משהו לא בסדר, שלא רוצים אותו.
וכשזה קורה יותר מדי פעמים, אז בסוף מתרחקים.
כי הרי מין אמור להיות משהו כיפי, ואם כל פעם שנכנסים למיטה עולים כאבים, אז בשביל מה?

ומהדרך שלי, אני רוצה להציע משהו, שלי עשה שינוי משמעותי.
תבדקו בעדינות אם הוא נכון גם לכם.
בשבילי ההבנה שמיניות היא לא רק כיף, שחררה הרבה מאוד.
ההבנה שמותר לכאוב, מותר להרגיש, מותר להיזכר, מותר לדבר על זה בכנות, אצלי היא יצרה המון חופש בזירה הזו.
כי כשנכנסים למיטה ומישהו מחבק, או מנשק, או נוגע, או מוריד בגדים, ופתאום עולה כאב,
אז במקום הדחף לעצור הכל, או להתייסר עם עצמי בתוך הראש, או להתנתק מהגוף ולחכות שזה כבר יגמר,
אפשר להרגיש.
או לדבר.
או לשתף.
אפשר לתת לכאב הזה מקום.

כן, גם במיטה, גם בתוך הדבר הזה שאמור להיות כיף,
מותר לבכות,
לפני, תוך כדי, אחרי,
אפשר להרשות לכל הרגשות להיות שם,
כי מיניות טובה היא מיניות שיש בה נוכחות, ששני הצדדים באמת נמצאים בה.
ולהיות בנוכחות זה לתת מקום לרגשות.

וכמה ריפוי יכול להיות,
אם בזמן של חיבוק או נשיקה, או קרבה,
שמעלים בנו כאב גדול,
במקום לברוח, ניתן לזה להיות,
בזמן שמי שהכי אוהב אותנו, מחבק אותנו, מנשק אותנו, קרוב אלינו,
ולנו, אולי בפעם הראשונה, מותר לכאוב ולהרגיש בתוך זה,
איזו חוויה מתקנת זו. כמה אחרת.
וכך במקום להתרחק – מתקרבים.
במקום לסגור דלתות – פותחים.
נותנים לאהבה ולרגשות פשוט להיות.

כנות במיניות – נוכחות מינית רגשית