בחיים אנחנו נמצאים במערכות יחסים קרובות.
עם ההורים שלנו, עם הילדים שלנו, עם בני הזוג שלנו, עם חברים.
ואחד הדברים שאני שם לב אליהם, הוא התנהגות שאני מכנה אותה בשם "הרחבת האני".
הרבה פעמים אנשים שאנחנו נמצאים אתם במערכות יחסים קרובות, הם ממש חלק ממי שאנחנו.
בגלל שאנחנו אוהבים אותם כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו, אנחנו נוהגים בהם בדיוק כמו שאנחנו נוהגים בנו.
במהלך השנים, כל אדם מפתח לעצמו שיטות להתמודד עם הכאב, עם החיים, מה שנקרא דפוסים, כמו: הדחקה,חשיבה חיובית, ביקרות עצמית, העצמה,הלקאה עצמית.
ואת הדרך הזו, שאנחנו מפתחים להתמודדות עם כאב מול עצמנו, אנחנו מנסים להלביש גם על מי שאנחנו אוהבים, כי אנחנו מאמינים שזו הדרך הנכונה להתמודד.
אם לדוגמה, הדרך שלי לדבר עם עצמי, היא דרך ביקורת, כלומר, אחרי כל פעולה שאני עושה, אני נותן לעצמי ביקורת, כי אני מאמין שזו הדרך להשתפר,
אז לאנשים הקרובים אליי: הילדים שלי אישתי, חברים, בכל פעם שהם יעשו משהו אני אתן להם ביקורת עליו, כי אני מאמין שזה יעזור להם להשתפר.
ואם לדוגמה אני כועס על עצמי, כל פעם שאני חושב שאני טועה, כי אני מאמין שזה יגרום לי להפסיק לטעות, אז כל פעם שאחד הקרובים אליי טועה, אני אכעס עליו.
אם בכל פעם שעולה בי כאב, אני חושב מחשבות שמחות, מחשבות חיוביות, אז ברגע שאחד הקרובים יבוא אליי עם הכאב שלו, אני אנסה לגרום לו לחשוב מחשבות שמחות.
אם אני בן אדם, שלרגעים עף על עצמו ורגעים מסוימים רק יורד על עצמו, אז כל מי שקרוב אליי, לרגעים אני אדיר אותו, ולרגעים אני ארד עליו, בדיוק כמו שאני נוהג עצמי.
דבר נוסף שנכנס בעיניי תחת ההגדרה של הרחבת האני, זה שהרבה פעמיים אנחנו מאמינים שאנשים קרובים מגדירים את מי שאנחנו,
לדוגמה, אם הילדים שלי מצליחים בלימודים זה אומר שאני הורה טוב, אם יש לי חברים מגניבים, זה אומר שגם אני מגניב,
אבל אם הילד שלי פתאום צועק ברחוב, זה אומר שאני אבא גרוע, אם אישתי מדברת לא יפה לשכנים, זה אומר שאנחנו משפחה לא נחמדה, אם אבא שלי עושה בושות באירוע משפחתי, זה אומר שאנחנו משפחה מוזרה.
ובגלל שהרבה פעמים חשוב לנו ליצור תדמית מסוימת, ובגלל שאנחנו מאמינים שהקרובים אלינו, מגדירים את מי שאנחנו, אנחנו מנסים לשלוט בהם,
כמו שאנחנו יודעים לשלוט בקולות הפנימיים שלנו,
אם זה דרך ביקורת, כעס, השתקה, הסחת הדעת, כל מה שעובד לנו.
הרחבת האני, זה דבר מאוד בסיסי וטבעי, מה יותר קרוב והגיוני מלנהוג באוהבים שלנו כמו שאנחנו נוהגים בעצמינו?
רק שחשוב להבין, שהקרובים אלינו, הם לא באמת אנחנו,
הם אנשים נפרדים,
ולא תמיד הכלים שאנחנו פיתחנו לעבודה עם עצמינו, הם הכלים שמתאימים להם. יכול להיות שלנו מאוד עוזר להתקדם דרך ביקורת, אבל את הילד שלנו ביקורת רק מכבה. ולא עוזרת לו להתקדם.
יכול להיות שכשאצלנו עולה כאב, חשיבה חיובית עוזרת, אבל הבן זוג שלנו, דווקא רוצה לדבר על הכאב. להיות בכאב שלו.
ההבנה הזו, שהדפוס שעובד בשבילי, לא בהכרח עובד בשביל האחר, שולחת אותנו למסע,
מסע שבו אנחנו לומדים על הקרובים אלינו מה עובד להם, מסע שבו אנחנו גם יכולים לבדוק שוב האם הדפוסים שלנו באמת עובדים לנו? או שאנחנו יכולים ללמוד מהקרובים לנו, עוד דרכים להתמודד.
במהלך החיים כל אדם מפתח לעצמו צורת מחשבה משלו. שיטה לחיות בה. וההבנה הזו, היכולת לראות שיטות של אחרים, צורת מחשבה של אחרים ולכבד אותם, מעשירה אותנו, מלמדת אותנו ומגדילה אותנו.
כנות – צורות מחשבה שונות
—-
מוזמנים לשאול אותי אם משהו לא ברור.
תודה