הפחד להתחייב

זה מפחיד להתחייב.
אני בעיקר רואה אז שאנשים באים לעשות סרטון, נלחצים שמה שהם יגידו ואיך שהם יגידו אותו ישמר לתמיד, יונצח.
גם שאנשים צרכים לכתוב טקסט אודות עצמם,הם מרגשים שזה מחייב אותם, קושר אותם למה שנאמר, הכתיבה של זה על ניר, יוצרת גם היא תחושה של הנצחה.
אפילו שאנשים צרכים לבחור שם לעסק שלהם, לתת הבטחה פרסומית, סלוגן, כל דבר שנשאר, כל דבר שמחייב אותם למשהו ולוקח מהם את הספונטניות להשתנות כל הזמן.
מפחיד אותנו להגיד את עצמינו, יש בזה תחושה של סוף.
אפשר גם להסתכל על זה אחרת לראות את הגדרות האלו, כמפה, מפה בשבילנו לדעת לאן אנחנו צועדים.
כשאני מטיל עם מפה ויש לי יעד עליו אני צועד, אני הרבה יותר נהנה מהדרך, אני יכול לעצור פתאום ולהסתכל על הפרחים מסביב, אני יכול פתאום להנות מהנוף, לעצור לשתות קפה לא מתכונן עם מישהו שהכרתי הרגע, ואפילו באמצע הדרך לגלות שבכלל לא בא לי לצעוד לאן שאני צועד ולהחליך יעד.
שאין לי מפה, אני כל הזמן מחפש את הדרך, אני לחוץ שאני לא יודע לאן אני צועד, אני כל הזמן מתעסק ב לאן ללכת, ושוכח שבזמן הזה אני מפספס את היפוי של הדרך.
התחיבות של עסק לשם, לסלוגן, להבטחה פרסומית, לטקטס, לסרטון, לאתר, זה מפה, זאת דרך.
והמפה הזאת, הדרך הזאת מאפשרת לנו, לא להתעסק כל הזמן במה אנחנו, מי אנחנו, אלא להנות בדרך שהעסק שלנו עושה, ולהקשיב לקולות שקוראים לו שקואים לנו בדרך, ואולי בדרך לשנות גם את כל מה שאנחנו, ולדעוד בדרך אחרת.
הפחד להתחייב הוא מובן, בוא נראה את זה כהתחיבות לתנועה כהתחביות למסע, למסע שלנו.

אתמול קראתי פוסט זועם של חבר פיסבוק שלי.
הוא גילה שדמות פיסבוק פקטיבית שהוא מאוד אהב( הוא תמיד ידע שהיא פקטיבית) עומדת מאוחריה חברה, ושהדמות הזאת, היא למטרות שיווק.
״נמאס לי כבר שאנשים משווקים בכל מקום״ הוא כתב ״ לאנשים יש עמודים עסקים בפיסבוק, למה הם לא משאירם את הפיד שלי נקי מהחרא הזה.
ואמת שאני מבין אותו, לא כייף לגלות שמשקרים אותך
למה אותה חברה, בוחרת לעשות את זה בשקר, למה היא מרגישה צורך להתחפש לתוכן נקי מפרסום, ולא פשוט מראש מכריזה שהיא חברת פרסום.
התשובה לזה פשוטה, שיווק ופרסום, נתפסים היום כבזוים, נתפסים שקרים, נתפסים לא אמינים. ברגע שמישהו יודע שמאוחרי פרויקט מסוים עומדת חברת פרסום, הוא מאבד את אמינות של בפרסום.
בוא נתבונן איך זה קורה, יש אדם מסוים, ולאדם הזה יש מתנה לתת לעולם, ואת המתנה הזאת, יש אנשים בעולם שצריכם, רוצים, והוא פשוט רוצה לספר לכולם שיש לו אותה, לתקשר החוצה את מה שיש לו.
אבל הוא נמצא בעולם, שבו התפיסה לגבי תקשור המתנה שלו החוצה, נקרא שיווק, והא יודע ששיוק זה בזוי, ושקרי ורע.
אבל אין לו בררה אם הוא לא יתקשר את המתנה שלו החוצה, אף אחד לא יבוא לקנות את המוצר שלו, והוא חולם על להתפרנס מזה, הוא גם יודע שאם הוא לא יתן את המתנה שלו לאנשים, הוא ירגש שהוא מפסס את עצמו ולא מצליח להגשים את עצמו.
אז מה הוא עושה, הוא עושה מניפולציות, הוא מנסה לשווק את העסק שלו בלי שידעו שהוא משווק את העסק שלו, הוא מנסה להכניס את זה בדלת האחורית, הוא עושה מניפולציות, אבל אנשים היום מאוד חדים, והם קולטים את זה, והם אומרים לעצמם איזה מגעיל זה שיווק.
מעניין מה היה קורה, הם אותו אדם, היא מחליט לפרסם את העסק שלנו בכנות בלי מניפולציות?
שיווק זאת תקשורת בין נותני שירותים ומוצרים ולבין צרכנים, שיווק זאת אחת השפות העתיקות ביותר בעולם, בין דורש לנותן.
אפשר לשווק אחרת, אפשר לשווק בכנות, אפשר ליצור אמון. אפשר ליצר תוכן אמיתי ומעניין שצרכנים יהנו לקרוא, ושמאוחריו יעמוד גוף שיווקי.
הכל מתחיל בנו, הכל מתחיל בכנות שלנו, אל תתבישו לשווק את העסק שלכם, להפך תפרסמו את העסק שלכם בגאון, יש לכם מוצר או שרות יש לכם מתנה לתת לעולם, ויש אנשים שרק מחכים לדעת אליה.