כנות – להציף את הפחד זו אחלה התמודדות איתו

ומהרגע שבאתי לקחת אותה מהגן, בערך כל שתי דקות, היא שאלה אותי:
"אבא, הולכים לעשות עגילים?"
ובהתחלה עניתי כן.
ושוב כן.
ושוב כן.
אבל בפעם העשירית כבר עמדתי לצרוח: שאם עוד פעם אחת היא שואלת אותי אם הולכים לעשות עגילים, אני עושה פרסה וחוזרים הביתה.

אבל אז קצת התבוננתי בי.
וניסיתי להבין: למה זה בעצם כזה מעצבן אותי, שהיא שואלת כל שתי דקות את אותה השאלה?
ואז הבנתי: אני פשוט בלחץ. אני מפחד שהיא הולכת לפגוש כאב. קטן אבל עדיין כאב. ואני מפחד ממה שיהיה. ולכן לא רוצה לדבר על זה כל דקה.
ואז גם הבנתי, שגם איימי מפחדת. ושהדרך שלה להתמודד עם הפחד, בדיוק הפוכה ממני – אצלה עולה צורך להציף את הפחד, ולשאול כל שתי דקות: "אבא, הולכים לעשות עגילים"?

וכשהבנתי שזו דרך התמודדות שלה, פשוט המשכתי לענות שוב ושוב: "כן", "כן", "כן".
והאמת ששמתי לב, שהשיטה שהיא פיתחה להתמודדות, עוזרת גם לי.
החופש להציף את זה שוב ושוב ושוב, באמת הרגיע בי את הפחד.

אז עשינו חורים – וזה לא כאב בכלל.
איימי מאושרת – ואני למדתי כלי חדש להתמודדות עם פחד.

כנות – להציף את הפחד זו אחלה התמודדות איתו.