כנות – כי היא תמיד מרפאה

למסיבת הרווקים שלי שהתרחשה אי שם בשנת 2003 הזמינו לי חשפנית, אני לא ידעתי על זה ואחרי שכולם כבר הגיעו התמקמו שתו ועישנו, נכנסה לדירה בה התרחשה המסיבה בחורה יפיפייה עם עיניים כחולות ושיער שחור ארוך ושאלה: "מי פה עומד להתחתן?".
כמובן שלפני שהספקתי לענות כל החברים הצביעו עליי דחפו אותי ומבלי שאני בדיוק זוכר איך ומדוע פתאום ישבתי במרכז המעגל ועליי ישבה אותה בחורה נחמדה, עם תחתונים בלבד. מוזיקה ברקע, כל החברים מסתכלים אבל אני מרגיש נבוך, מבוייש ועם בקשה אחת עמוקה: שזה ייגמר ומהר.
לא ידעתי לאן להסתכל, התביישתי להסתכל לה בעיניים התביישתי להסתכל לה על הגוף, והיא שקלטה את המבוכה שלי, בלי לשאול שאלות לקחה את הידיים שלי ופשוט הניחה אותן על החזה שלה. הידיים שלי רעדו ואני הורדתי אותן בעדינות, ואז היא לחשה לי באוזן: "אתה לא נמשך אליי? אני שמנה מדיי?". "ממש לא", מלמלתי, "את יפיפייה". "אני יכול ללכת?" שאלתי, והיא קמה מעליי, והלכה למשוך לתוך המעגל חבר אחר.
אני קמתי התיישבתי במקומי והרגשתי פגום. למה לא התעוררתי מינית? חשבתי לעצמי. למה רק רציתי שזה ייגמר? מה הבעיה שלי? אני לא מספיק גבר?
ואחרי שהיא הלכה ונשארנו רק כמה חברים לשבת ביחד אחד מהחברים שאל אותי פתאום: "תגיד אחי, זה עשה לך את זה מינית שהיא ישבה עליך?", לפני שהספקתי לענות הוא אמר: "כי לי ממש לא, ות'אמת זה היה ממש קשה לי לראות את זה שבחורה מקסימה כמוה, נמצאת במצב שבו כך לפחות הרגשתי, היא צריכה להשתמש במיניות שלה בשביל כסף. וזה שהסרסור שלה חיכה לה למטה, ממש ראיתי כמה עצב יש לה בעיניים", ואיך שהוא סיים חבר אחר אומר: "זה בדיוק גם מה שאני הרגשתי, ובכלל אני לא מתגרה מינית מלהיות עם מישהי שאין לי רגשות אליה, מה שבעיקר מלהיב אותי בלהיות עם מישהי זה האינטימיות שיש בינינו".
"גם אני", אמרתי פתאום, ואפילו שיתפתי שבמקום לראות את הדברים שהם אומרים, רק חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר ושאני דפוק, במקום לראות שבאמת הרגשתי ממש לא נעים מהבחורה הזו, שהיה נראה לי שנמצאת שם מתוך מצוקה. ושגם אני מתגרה מאינטימיות, מקרבה, מאהבה, ובגלל שחשבתי שאצלם זה אחרת, הלכתי למקום שמשהו לא בסדר אצלי.
מספיק חבר אחד שהסכים להיות בכנות בשביל שעוד חברים יוכלו להגיד שהסיטואציה של להזמין חשפנית הייתה להם לא נעימה.
ולחשוב שהרגשתי צורך לשחק אותה, להיות משהו שאני לא רק כי פחדתי שמשהו אצלי לא בסדר.
הרבה פעמים אנחנו שומרים סודות, לא כנים, כי אנחנו מפחדים שמשהו אצלנו לא בסדר. ולפעמים מספיק חבר אחד, זוג חברים, שמשתפים בכנות מה קורה אצלם, בשביל שנבין יותר טוב את עצמנו. והזכרון הזה שלי הרבה פעמים נותן לי את הכוח לשתף בכנות דברים עמוקים בתוכי, בשביל לשחרר את עצמי ואת החברה.
כנות – כי היא תמיד מרפאה.