אני רוצה ללמד בפוסט הזה דרך עבודה עם שפע, באמצעות תרגיל קטן: התרגיל מתאים לאנשים שמרגישים שהם מאוד קשורים לכסף שלהם, ומאוד מפחדים לבזבז אותו, או להפסיד אותו, ומשם אנרגיית השפע שלהם סגורה. כי כמו שקשה להם להוציא כסף, כך קשה להם להכניס כסף. אנשים שמרגישים באופן כללי שכשכסף נמצא בתנועה, זה מסוכן.
בשלב הראשון בתרגיל, אני בוחר משהו קטן בחיים שלי שאני בחרדות עליו, משהו שאני לחוץ עליו תמיד:
זה יכול להיות כרטיס חניה שאני ממש משתדל לא לאבד, מצית, גבינה מיוחדת שאני קונה ומסתכל תמיד כמה כל אחד לקח ממנה, עט שיש לי תמיד בתיק ואני לא משחרר אותו, בקבוק ויסקי שקניתי וכל כוסית שמישהו מהאורחים מוזג מכווצת את הגוף שלי, מילוי דלק באוטו.
אני לדוגמא בתרגול שלי, בחרתי מצית, כי מצית תמיד הייתה בשבילי משהו שפחדתי לאבד. בכל רגע בערב ידעתי תמיד מי מחזיק אותה, תמיד זכרתי לבקש אותה בחזרה, העברתי אותה מהתיק, למעיל, לכיס של המכנס, כל הזמן יודע בדיוק איפה היא נמצאת, חס וחלילה שלא תלך לאיבוד, המצית שלי!!! מישהו ראה את את המצית שלי???
והמצית הייתה כמובן רק סימן, לחיבור התלותי שיש לי עם כסף, עם חפצים שעולים כסף,
והחסימה, לא הייתה רק ביציאה של כסף ממני החוצה, אלא גם בתנועה שלו פנימה: באותם ימים הייתי עצמאי, לא היו לי הרבה לקוחות, וכל פעם שהייתי צריך להכין הצעת מחיר הייתי מנסה לתת מחיר שהלקוח יכול לשלם, ובתגובה מקבל בעיקר סירובים, או בקשה להנחה. אין ספק שהייתה שם תקיעות.
ועכשיו אחרי שבחרנו אובייקט, ניגשים לשלב שתיים של התרגיל:
הרצון לייצר שפע סביב הדבר הזה.
ובגלל שמחיר של מצית כיום, הוא חמישה שקלים, החלטתי להתחיל לתרגל את התנועה שלי דווקא דרכה, ופשוט החלטתי שבכל פעם שאני אעבור ליד פיצוצייה, אני אקנה לי מצית, גם אם יש לי עכשיו שתיים בתיק. ולמה? כי רציתי להרגיש שיש לי. שאני בשפע. רציתי לשחרר את ההיאחזות שלי.
ובאמת לאט לאט, ככל שקניתי יותר מציתים, וככל שראיתי כמה קל זה לקנות מצית, כמה זה לא סיפור,
ובמקביל כבר לא יכולתי לעקוב אחרי כל מצית שהייתה לי,
לאט לאט התקיעות שהייתה לי סביב המצית, השתחררה,
ופתאום הייתי חופשי שם:
שכחתי אותה אצל חברים, נתתי למישהו שרק ביקש להדליק סיגריה ולא ביקשתי חזרה.
משהו במערכת ההפעלה שלי השתנה.
והצלחת התרגיל הקטן הזה, הוציאה אותי למסע, שהמצית הייתה רק ההתחלה שלו:
אחרי זה החלטתי, שפעם בשבוע אני קונה לעצמי מתנה, סתם ככה בלי סיבה: זה לא היה חייב להיות משהו יקר, אבל כן משהו שהוא בשבילי, שיפנק אותי.
אחרי זה הבנתי שאם אני שבע, אני לא חייב לסיים את כל האוכל בצלחת, כי אם יבוא לי עוד, אחרי זה, אני פשוט אוכל לקנות עוד משהו. אני לא חייב לאגור עכשיו בגוף שלי אוכל, מפחד שאולי לא תהיה לי שוב מנה כזו, או שאני לא ארשה לעצמי לקנות אחרי זה עוד.
וכך כל פעם נתתי לעצמי משימה אחרת, מול משהו קטן שהעביר אותי, לגביו, מתודעת הישרדות לתודעת שפע.
מיותר לציין שברגע שהשתחררתי בהוצאת הכסף, השתחרר לי בהתאמה גם פקק הכניסה של הכסף:
פתאום הרשיתי לעצמי לתת הצעות מחיר שראויות למה שאני עושה,
הסכמתי לקבל באהבה תשלום מהלקוחות שלי,
ויותר כמעט שלא ביקשו ממני הנחות,
ואט אט השפע התחיל להיכנס לחיי.
ואני יודע שיש אנשים שקוראים את הפוסט ואומרים לעצמם: "לי דווקא קל לבזבז כסף, ועדיין אין לי כסף".
ובאמת התרגיל הזה לא מתאים לכל סוגי הדפוסים סביב כסף, אבל הוא בהחלט מתאים למי שיש לו חרדה להוציא כסף. בפעם הבאה, אתן תרגילים לסוגי דפוסים אחרים.
בהצלחה.