כנות – הקשבה והסכמה

אנחנו עובדים כבר תקופה ביחד.
בפגישות איתי הוא נלהב, משתדל, ואני מצידי מלמד אותו את כל הכלים של השיווק הכן:
איך כותבים, איך מייצרים תוכן, איך מלמדים את קהל היעד את צורת המחשבה שלנו, איך מקשרים את כל זה לתחום העיסוק, איך מצלמים סרטונים, ועוד,
ואת הכל אנחנו עושים במקביל לשיחות בינינו, שיחות על כל המקומות הרגשיים שעוצרים אותו.
בסוף כל פגישה אני גם נותן לו המלצות למהלכים שיווקים שהוא יכול לעשות בעצמו השבוע,
אבל כמעט תמיד, כשהוא מגיע אליי בשבוע שאחרי, מסתבר שהוא לא עשה כלום מהדברים שדיברנו עליהם. שום מהלך שיווקי.
ובהתחלה בחרתי שלא להגיד לו כלום:
הרי הגישה שלי היא גישה אוהבת, מקבלת, שמאמינה שאם נמשיך לעבוד על הדברים הרגשיים, ובמקביל לתת כלים שיווקים פרקטיים, לאט לאט הרצון הטבעי לשווק, לתקשר החוצה את הדברים, יבוא מעצמו, ללא כל מאמץ.
אבל כשהשבועות עברו, והרגשתי שאין שינוי, שמשהו לא קורה שם,
החלטתי לפתוח איתו את זה, ובאמת בפגישה האחרונה שלנו שאלתי מייד כשהגיע:
"למה אתה לא עושה שום דבר מהדברים שאני מבקש ממך?", והוא ענה מייד:
"קשה לי, אוקיי? אני לא מצליח. פה בפגישות, אני מתמלא במוטיבציה, הכל נראה לי פשוט וקל, אבל כשאני מגיע הביתה, מנסה לכתוב, או לצלם, אני שוב חסום. ואתה זה שאמרת שאני לא צריך לסבול. שאם הדברים לא באים לי בקלות אז לא לעשות אותם כלל. אז אני לא עושה. אני מחכה שזה יקרה לי בקלות ובלי מאמץ".
"זה נכון", עניתי לו, "אבל לפעמים ישנים כאבים, פחדים, שלא יתנו לך לעשות את העבודה של תנועה קדימה. הם יספרו לך שזה קשה, שאתה לא רוצה, שזה מאמץ בשבילך. אבל אם תקשיב עד הסוף באמת, תראה שאלו רק כאבים ופחדים שרוצים מקום. הם לא באמת רוצים לעצור את התנועה שלך!
אלו כאבים מהעבר שלנו, מול הורים / חברה שהשתיקה אותנו, ולא נתנה לנו מקום. אלו כאבים שחווינו מול חברים, מורים בבית ספר, אנשים שפגשנו בדרך. כאבים מסיטואציות בחיים בהן הבאנו את עצמנו, כמו שאנחנו, וקיבלנו דחייה. או שפגעו בנו. והכאב הזה, הזיכרון שלו, בגוף, בנפש, הוא זה שעוצר אותנו מלהביא את עצמנו שוב החוצה. להביא את עצמנו במלואנו. הרי אנחנו לא עוצרים את עצמנו כי אנחנו לא אוהבים לכתוב, לשתף, ללמד, לצלם…
אנחנו עושים את זה בשביל לא לפגוש שוב את אותו כאב מהעבר".
עצרתי, הוא הנהן, והמשכתי:
"אבל זה לא חייב להיות כך! זו החלטה. זו הסכמה. האם אתה חוזר להביא את עצמך החוצה? ומסכים להרגיש את הכאב הזה? או מוותר על הכל…. ?
להיות קשוב לעצמי, זה לא אומר לוותר על עצמי", הדגשתי.
סיימתי את דבריי, הוא נפרד ממני בשתיקה ויצא מבלי לומר דבר, ואני ידעתי שהוא צריך לעבד את הדברים.