יש בי פחד שהפוסט הזה ירגיז אנשים, ואני לא כותב אותו בשביל להרגיז או לפגוע או לזלזל באף אחד, אלא כי אני מרגיש שחלק מהדרך שלי זה לשים את הדברים האלו על השולחן, ולהביא את נקודת המבט שלי על הדברים.
כמי שמתעסק בדרך חיים ובעולם הפנימי של נפש האדם, אני רואה סביבי מנטורים רבים, ואני כמובן מעורה בסדנאות וקורסים שמתקיימים בארץ ובעולם,
ואני שם לב שהרבה מאוד מהתכנים, הכלים, בסופו של דבר תפקידם להפוך אותנו לעבדים טובים יותר. יעילים יותר. פרקטיים יותר:
איך לנצל נכון יותר את שעות היום, איך להיראות, להתנהג, לעשות את הדברים נכון, איך לגדל ילדים שיהיו תלמידים טובים, ילדים מצויינים.
ואני כמובן מבין את זה, אנחנו חיים בעולם שתודעת העבד שולטת בו, כולנו רוצים להיות מצויינים, הכי טובים, הכי יעילים, הכי נכונים, הערך והמשמעות שלנו כביכול תלויים במצויינות שלנו.
ואני מרגיש שיש לי קריאה לתודעה חדשה.
תודעה של סדנאות תוכן וכלים שלא מלמדים אותך איך להיות העבד הכי מצוין שאתה או את יכולים להיות, אלא קוראת לנו לצאת מתוך התודעה הזו.
כלים וסדנאות שמלמדים אותנו איך להיות חופשיים.
מה זה חופשיים?
1. מבינים ומרגישים שיש לנו זכות קיום גם בלי ערך ספציפי (הגדרה קרייריסטית, מקצוע נוצץ, תפקיד משמעותי).
2. כשאנחנו נעים לא מתוך "מה יצא לי מזה", "לאן זה יקח אותי", מתוך "למען", אלא מתוך נעים לי ולא נעים לי.
3. כשאנחנו מגדלים את הילדים שלנו לא להיות "הכי טובים שהם יכולים", אלא הכי קשובים שהם יכולים להיות, הכי נינוחים.
4. כשמנוחה זה ערך מקודש.
5. כש"קל ונוח לי" זו לא מילה גסה אלא מצפן לתנועה. כשמאמץ הוא סימן לבדוק מה לא מתאים לי פה.
6. כשלא צריך להשתנות בשביל להיות משהו, להשיג משהו, אלא שלכל אחד יש את התנועה הטבעית שלו. ואין שום מטרה או יעד להגיע אליו, אלא רק ליהנות מהדרך, מהמסע פה, בלי שזה מוגדר כתבוסתנות אלא כחופש תנועה.
7. כשאנחנו לא מודדים את עצמנו, לא בכסף, לא במראה חיצוני, לא בהישגים.
8. כשאין נכון ולא נכון, ואין תכונות טובות ורעות.
אני מרגיש שיש בעולם כרגע מהפכה, עבדות היא לא אמת, היא רק תודעה. זה מדהים להתפתח, להשתכלל, לחקור, ללמוד, רק מה המניע שלנו? לשם הנאה ותשוקה, או פחד שאם לא נהיה הכי טובים לא תהיה לנו זכות קיום? האם אנחנו חופשיים, או עבדים של התפתחות ומצויינות?
כנות – תנועה חופשית
