"מה שמעת?"
זה תמיד מצחיק אותי שבחרתי דווקא ברועי כבן זוג לחיים. אנחנו שונים בכל כך הרבה מובנים, שלפעמים אני מרגישה שאלוהים פשוט רצה להצחיק את עצמו על חשבוננו. ואחת הדוגמאות ל"נהפוכו" הזה שבינינו, אלו הנסיעות המשותפות המשפחתיות שלנו ברכב. מהרגע שיוצאים, רועי רוצה "להגיע כבר", כל פעם שאני רוצה לעצור הוא מנסה לערער על ההחלטה, ואם […]
כנות- קבלה מדור לדור
מאז ומעולם אהבתי להיות בבית, יותר מבכל מקום אחר. אני ממש זוכר את עצמי כילד, משחק שעות בחדר עם כל מיני דמויות, בונה פאזלים, רואה טלביזיה, מעביר ימים שלמים בבית, בלי לצאת החוצה. ותמיד הרגשתי איפשהוא, שהאהבה שלי לבית, גורמת לי לפספס את החיים "האמיתיים" שקורים בחוץ. שאני גם מפסיד מזה משהו. והבן שלי, אורי, […]
כנות – מערכת של קולות, כאב אחד
השבוע אחה״צ נקראתי לבית החולים. בן משפחה קרוב לא חש בטוב, ואושפז ללילה במיון (לא משהו רציני, אבל בכל זאת, מיון), ואני נסעתי לבקר אותו, להיות איתו קצת. בדרך לשם עברתי באיזו חנות, קניתי לו כמה מתנות קטנות כדי לשמח אותו, וכשהגעתי, היו שם עוד בני משפחה, שבדיוק כמוני באו לבקר אותו. כולם ישבו איתו, […]
כנות – זרעים יבשים. אדמה טובה. פרחים.
מי שקורא אותי יודע עד כמה איימי קשורה לדריה. ואיך שבהתחלה, כשהייתי לוקח את איימי מהגן, הייתי מקבל תמיד פרצוף של "למה אתה לא אמא". ולכן בימי רביעי, כשדריה עובדת עד מאוחר, ומשם ממשיכה ללימודים, אז אם היא צריכה לעבור דרך הבית, בין לבין, אנחנו לא מגלים לאיימי שזה קורה, כי כולנו יודעים שאם הן […]
קירבה, ורגשות אשם – דריה כנף
כולנו כל הזמן מדברים על קירבה. ועל לייצר קירבה, ועל כמה זה חשוב שנהיה קרובים לילדינו, וניטע בהם תחושה של קירבה אלינו, וכמה זה חכם ומשתלם ונכון. והנה, רק לפני יומיים נכתב פה שיר מדהים, מרטיט לב, של חלי ראובן, שהכה גלים וכבש את הרשת, שמדבר בדיוק על הקירבה הזו, ועל כמה מחסור וחוסר נוכל למנוע […]
כנות מכבוד לקרבה
גדלתי בירושלים, במשפחה דתית, ולמרות שאבא שלי היה ממוצא מזרחי, בית הכנסת הכי קרוב לביתנו היה דווקא בית הכנסת האשכנזי. וכל מי שהולך לבית כנסת יודע, שכשלא נוסעים בשישי שבת, שיקול המיקום הוא בהחלט שיקול מרכזי. ולכן, וגם בגלל שאמא שלי בכל זאת ממוצא אשכנזי, החלטנו שזה יהיה בית הכנסת הקבוע שלנו. * אבל למרות […]
כנות החופש להיות תלוי
את דריה פגשתי בפעם הראשונה כשהייתי בן 22, כשהיא עשתה בייביסיטר על האחיינים האהובים עליי, מתן ונועה. איך שראיתי אותה, מייד התאהבתי בה, והזמנתי אותה לצאת איתי לאופרה (כמובן שבסוף הלכנו לסרט ברמת גן). בתכל'ס דריה הייתה החברה הראשונה שלי, קשרים קודמים, במבט בדיעבדי, לא באמת היו מערכת יחסים אמיתית ומשמעותית בשבילי, ומאז שהכרנו נפרדו […]
פשוט להיות בכנות
אחד הדברים שהכי פחדתי מהם, כשהייתי ילד, זה שיחשבו שאני עושה דברים רק בשביל לקבל תשומת לב. שאני חולה בשביל תשומת לב, שאני בוכה בשביל תשומת לב, שאני משתולל בשביל תשומת לב. ולמרות שהייתי עושה לא מעט דברים בשביל תשומת לב. עצם הבקשה, עצם העובדה שאני רוצה אותה או עושה משהו בשביל לקבל אותה, היה […]
מבושה להופעה
אורי שלי הוא ילד ביישן. הוא לא אוהב לדבר עם אנשים שהוא לא מכיר, בטח לא לבקש מהם דברים, ואם נגיד, אני אבקש ממנו לרדת לקנות קולה בקיוסק, הוא תמיד יבקש מעלמה לבוא איתו, וכמובן שהיא תהיה בסוף זו שמבצעת את הקניה. ועם זאת שהוא ילד ביישן, יש לו בשנה האחרונה חלום: לעשות מופע סטנד-אפ. […]
אבא אתה מטומטם
כשיש לאיימי צהרון בגן, היא חוזרת בארבע. וכשהיא חוזרת בארבע, היא מגיעה הביתה מאד עייפה, מה שכמובן מאד הגיוני: היא מתעוררת מוקדם, משחקת כל היום, מטיילת, חווה חוויות, ובארבע – עייפה. רק שאם תירדם בארבע, המשמעות היא שהיא תקום בשש או אפילו אחרי, ולא תצליח להירדם לפני 11 בלילה, מה שכמובן מאד הגיוני: אי אפשר […]