מקור הטוב שבי – החופש מתודעת עבד

תסתכלו רגע במשפטים האלו: מה המכנה המשותף שלהם?

איזו משוואה הם יוצרים?

הם יוצרים משוואה, שבשביל לקבל אהבה, בשביל להיות ׳ילד טוב׳, בשביל שאני אהיה בטוח, מוגן בעולם,

אני צריך לוותר עליי. על הצרכים שלי. על הרצונות שלי. על ההקשבה שלי לעצמי.

להיות ׳ילד טוב׳ זה להיות ילד שמקשיב להורים שלו. שעושה מה שאומרים לו. ילד שלא בוכה, לא מתלונן, תמיד מרוצה.

רעב כשאוכלים, ישן בשעה הנכונה, לומד טוב בכיתה, מסכים לוותר, לא משתולל, לא צועק.

ילד טוב זה ילד שבחר בביטחון, במקום בחופש.

זה ילד שלמד לנתק את ההקשבה שלו לעצמו.

זה ילד שבשביל לקבל אהבה, התאים את עצמו למה שביקשו.

זה ילד שוויתר על עצמו בשביל להיות מוגן ובטוח.

כולנו חונכנו ל׳תודעת עבד׳, תודעה שמבוססת על משוואת הביטחון הזו.

כולנו למדנו לוותר על הצרכים שלנו והרגשות שלנו, להשתיק את עצמנו, להשתלב בתוך המערכת, לקבל ביטחון – מלוותר על עצמנו.

כמה קשה לנו היום בכלל לשמוע את עצמנו? לשמוע את הלב שלנו? כמה קשה לנו היום לסמוך על עצמנו, לצעוד מתוך הקשבה פנימה.

כמה מאיתנו מרגישים, ביום יום, מדוכאים, עצובים? מרגישים שאנחנו לא חיים באמת?

זה כי יש בנו חלק עמוק שמדוכא, ״אני״ אותנטי, שמושתק. אני אותנטי שלמד להשתיק את עצמו על מנת שנוכל להסתדר בחברה, לקבל אהבה ולהיות בקשר.

אבל האני האותנטי הזה לא רוצה לוותר עלינו.

ולכן אנחנו מרגישים מדוכאים.

זה איתות של הגוף שלנו שזועק, שיש בנו משהו מושתק. ֿ

אני אותנטי שעדיין מאמין, שחופש וביטחון יכולים לחיות ביחד.

ואני צועד בדרך הזו יום יום.

מנסה ללמד את המערכת שלי להקשיב לעצמי מחדש.

מנסה להיות הורה שמעודד הקשבה פנימה אצל הילדים שלו, בן זוג שמעודד הקשבה פנימה אצל בת הזוג שלו, מורה דרך שמעודד הקשבה פנימה אצל הלומדים שלו.

ובכל יום אני מגלה מחדש שהדבר שעוזר לי לצעוד בדרך הזו,

זו אמונה.

אמונה שאם אני אקשיב לעומק שלי, שאם אני אקשיב ללב שלי, ואהיה בחופש מוחלט, אני אגלה את מקור הטוב שבי.

וזה לא רק אמונה בי, זו אמונה באני האותנטי של הילדים שלי, אמונה באני האותנטי של בת הזוג שלי, אמונה באני האותנטי של כל בני האדם שגרים על כדור הארץ.

כנות – לב האדם טוב וטהור, מהיותו חופשי, עובד את אלוהים שבו.