הימנעות הוא אחד מהדפוסים השכיחים שאני מכיר. חוסר יכולת ליצור תנועה לעבר הרצונות שלנו, שמתבטא בחוסר עשייה, דחיינות, עצלנות, חוסר חשק, ולעיתים גם דיכאון.
הדפוס של הימנעות נובע מהפער בין איך שאני מאמין שאני צריך להיות, לבין איך שאני חושב שאני באמת, מה שנקרא חוסר ביטחון עצמי.
אני רוצה לשתף אתכם, במדריך קצר של איך אפשר לנוע לעבר הרצונות שלנו, ולהקטין את הדפוס של הימנעות בחיינו.
שלב ראשון:
על מנת שהרצונות שלנו יחזרו להשמיע את עצמם בתוך המערכת הפנימית שלנו, אני מציע להתחיל קודם כל מהדיבור הפנימי שלנו.
במידה ויש לי רצון לעשות משהו, ואני מתחיל להעליב את עצמי, לקרוא לעצמי דחיין, להתבאס על עצמי, להלחיץ ולהפחיד את עצמי, כלומר יוצר מערכת של תנועה קדימה מתוך ביקורת וחוסר שביעות רצון, אז מאוד מהר הרצון שלי ייעלם. מהר מאוד אני ארגיש פתאום שאני כבר לא רוצה את זה יותר.
אבל זו לא האמת: זה לא שאנחנו לא רוצים יותר את מה שרצינו, זה פשוט שאנחנו לא רוצים את מה שמגיע סביבו, הדיבור לעצמנו וההורדה העצמית. ולכן שלב ראשון זה שינוי של השיח הפנימי, לשיח אוהב יותר, מכיל יותר ומקבל יותר. שיח אמפתי לעצמי.
שלב שני:
ברגע שעולה בנו רצון, עולים לנו גם פחדים, משני סוגים:
פחדים שיש להם פתרון פרקטי, מעשי,
ופחדים שהם טראומה מהעבר שלנו.
לכל קבוצת פחד מתאימה עבודה שונה.
שלב שלישי:
עבודה עם פחדים שיש להם פתרון פרקטי:
כשעולה בנו רצון, אנחנו עושים רשימה של כל הפחדים שעולים לנו סביבו, ונותנים מקום לכולם,
וכל פחד כזה, אנחנו בשלב ראשון הופכים אותו לצורך:
לדוגמא, יש לי רצון ליותר לקוחות בעסק שלי. והפחד שעולה לי סביב הנושא הזה הוא שאני לא אהיה מספיק עם הילדים, אז הצורך שלי הוא – זמן עם הילדים.
דוגמא נוספת, אני רוצה להיות בזוגיות, אבל הפחד שעולה לי זה שלא יהיה לי נעים בדייטים. אז מה הצורך שלי? לדעת שיש לי חופש בדייט. שאני יכול ללכת בשנייה שלא כיף לי.
כלומר: רצון – פחד – צורך.
עכשיו אני מחפש למצוא עבורי פתרון פרקטי לצורך: כזה שגם ייתן מענה לרצון שלי וגם תשובה לצורך שלי.
לדוגמא לגבי הפחד שלא יהיה לי זמן עם הילדים, והצורך הוא זמן איתם, אני יכול לקבוע שעות קבלה שמאפשרות לי זמן משפחה מספיק.
במקרה של הדייטים, אני יכול להחליט שאני לא מאפשר לאסוף אותי, ומגיע תמיד עם רכב שלי.
(אלו דוגמאות פשוטות ליישום, רק על מנת להסביר את שיטת העבודה).
שלב רביעי:
עבודה עם פחדים מהקבוצה השנייה, אלו שלא ניתן למצוא להם פתרונות פרקטיים.
אלו פחדים יותר מהותיים, שקשורים לטראומות עבר שלנו:
למשל, הפחד שאני אצא לא בסדר, לא טוב.
הפחד שיתאכזבו ממני.
הפחד שיכעסו עליי.
לאחרונה כתבתי 2 פוסטים בנושא, אחד על מעגל הכאב, אותן טראומות שמעכבות את התנועה שלנו, ועל כאב המתנה, אותו פחד אשר מחובר ליכולות הטבעיות שנולדנו איתן וקיבלנו עליהן ביקורת מההורים או מהחברה.
עם קבוצת הפחדים האלו, אין פתרונות פרקטיים, וצריך לבצע איתם עבודה. עבודה הדומה לעבודה שעושים כדי להתגבר על טראומה (כמו למשל בפחד ממעליות, נעשה עבודה על היכולת שלנו לפגוש את הרגשות שעולים, בשילוב עם שהייה הדרגתית במעלית).
העבודה תשלב מצד אחד מפגש עם כל הרגשות הקשורים לפחדים שלנו, בשילוב עם תנועה מדודה ואוהבת לעבר הרצונות שלנו.
עבודה לפי השלבים הללו יוצרת תהליך הדרגתי של תנועה לעבר הרצונות שלנו, ובעיקר נותנת דגש לדבר החשוב ביותר, והוא היכולת שלנו לשמוע מהם הרצונות שלנו.