כנות – זה בסדר להיות לא בסדר

במפגשים אישיים שלי, עם אנשים בסדנאות, עם אנשים שקרובים אליי, וגם עם עצמי, לפעמים אני מרגיש שאנחנו ממש עושים בכוונה דברים, שאנחנו יודעים שהם לא בסדר.
זה יכול להיות עסקים שאני פוגש, שכאילו בכוונה עושים דברים שהם יודעים שהם לא בסדר בעסק שלהם,
או שלפעמים אני מרגיש שדריה או הילדים עושים לי בכוונה משהו שהם יודעים שהם כביכול יוצאים לא בסדר בעיניי,
או שאני עושה לפעמים דברים להכי קרובים אליי, שאני יודע שאני יוצא לא בסדר בהם.
ואני חושב שהסיבה לכך היא שאנחנו רוצים לדעת שיאהבו אותנו, יקבלו אותנו, גם אם נהיה לא בסדר.
בדיוק כמו ילדים קטנים, שאתה אומר להם לא לעשות משהו: לא להגיד בחברה "קקי", לא להרביץ לא לירוק לא לזרוק אוכל על הרצפה, אבל הם עושים את זה בכוונה, רגע אחרי שביקשת. כאילו רוצים לבדוק שתאהב אותם, גם אם הם יהיו לא בסדר.
ואני חושב שהידיעה הזו, שאנחנו אהובים גם כשאנחנו לא בסדר, היא חשובה מאוד. כי זו תחושה מאוד לא בטוחה להסתובב בעולם עם מחשבה, שאם לא נצא בסדר בעיניי מישהו, אז הוא לא יאהב אותנו. אז לא נהיה בטוחים. ומאוד טבעי שהמערכת שלנו תרצה לדעת שאנחנו בטוחים תמיד. וכנראה בגלל זה תמיד, במערכות יחסים קרובות, עם חברים, משפחה, ואפילו בעסק, נבדוק את האפשרות שגם אם אנחנו לא בסדר, העולם לא יחרב. האדמה לא תרעד. הכל יישאר אותו דבר. אולי בגלל שאין בסדר ולא בסדר, ואולי בגלל שבסופו של יום אנחנו אהובים בכל מצב.
כנות – זה בסדר להיות לא בסדר