כנות – כאב המתנה

אנחנו נוהגים לחשוב שאחד הכאבים והפחדים הגדולים שלנו כבעלי עסקים, הוא הפחד שמי שאנחנו, המוצרים שלנו, השירותים שלנו, לא מספיק טובים.
ומכאן נובע הפחד לאכזב את הלקוחות שלנו, ואת עצמנו.
אבל האמת היא שלהרבה מאוד עסקים שאני פוגש יש פחד גדול מזה, וזה הפחד דווקא לגלות שהם כן טובים. הפחד לגלות שיש להם המון מה לתת. הפחד לגלות שהם ממש ווואווו.
ולפחד הזה אני קורא: "כאב המתנה". הפחד להרגיש שאני טוב בדיוק כמו שאני.
מהו "כאב המתנה"?
מאז שאנחנו נולדים אנו מקבלים מההורים ומהחברה, מעין הסבר, כיצד להיות "טובים" ו"ראויים":
איך צריך לדבר?
איך צריך להתנהג?
איך צריך להיראות?
איך צריך לזוז?
אלו תכונות אישיות כדאי שיהיו לנו?
על אילו תכונות שיש לנו כדאי לנו לוותר?
איך אנחנו צריכים להרגיש? איזה רגש לגיטימי, ואיזה לא?
ובשלב שבו אנחנו עדיין לומדים את החוקים האלו, של איך אנחנו צריכים להיות בחברה, במשפחה שאנחנו משתייכים אליה, קורה לא פעם שאנחנו עדיין לא יודעים את כל החוקים, ומעיזים לבוא כמו שאנחנו: מתנהגים כמו בטבע שלנו ולא לפי ההגדרה.
ובדיוק שם, הרבה מאד פעמים, במשפחה, בחברה, בגן או בבית ספר, מנסים ליישר אותנו. לסדר אותנו לאיך שאנחנו כביכול אמורים להיות. להתאים אותנו. לפעמים על ידי כעס, לפעמים במתן עונשים, או אלימות, לפעמים בהתעלמות, ולפעמים בנטישה או הבעת אכזבה.
והנפש העדינה שלנו, עלולה לחוות את המפגש הזה, כפגיעה. ולהרגיש כאב גדול מאוד. לפעמים אפילו כטראומה.
ושם נוצר "כאב המתנה".
ואני רוצה לתת דוגמא מעולמי הפרטי:
כילד אהבתי לדבר הרבה. להביע את עצמי במילים ובסיפורים. ובמשפחה שלי, בעיקר אצל אבא שלי, היכולת שלי לדבר ולספר נחשבה למשהו לא טוב. "סייג לחכמה שתיקה", "חבית שיש בה מטבע אחד עושה הרבה יותר רעש מחבית שיש בה מלא מטבעות", ובנוסף, הדיבור הרב נתפס בעיניי אבי, אז, כתכונה נשית.
ולכן בכל פעם שהייתי נוהג כמו בטבע שלי, ומספר סיפורים, או מדבר הרבה, הייתי מקבל ממנו, בדרכים שונות, מסר של "די". תפסיק להיות ככה. וזה היה מגיע בכעס, או בהסבר הגיוני שיבהיר לי שהיכולת הזו שלי היא משהו שיש למנן, או להתגבר עליה.
וכך כולנו: בשעה שאנחנו הגענו עם הסיפור הטבעי שלנו, עם השמחה, עם התמימות, והייתה לנו תחושה שאנחנו מדהימים, וטובים, איך שאנחנו, והיכולת הזו שלנו קיבלה באופן טבעי מקום, והיה לנו חופש פנימי אינסופי, ועשינו משהו מתוך תשוקה והנאה,
ואז קיבלנו עליו בקורת,
באותו רגע התחושה הזו התחלפה במהירות,
בהפתעה, ופתאום מריחוף של אושר, עברנו להרגיש עלבון. הופנה אלינו כעס. מישהו צעק עלינו, אולי הרביץ, התעלם, היה שיפוטי וציני כלפינו,
כלפי אותו מעשה שלנו, שלפני רגע בלבד הרגשנו שהוא מדהים, וטוב, שהעניק לנו אושר טהור.
וההפתעה הזו, ההבדל הזה, הפער הזה, יצר בנו כאב.
אני רוצה לתת עוד דוגמא שתמחיש את הרגע הזה בדיוק:
נגיד שהילד שלי בן ה- 11 משחק במחשב, והוא בדיוק מנצח ועולה שלב. והוא מרגיש מלך העולם, ועף על עצמו. ופתאום אני בא מאחוריו, וצועק עליו: "די, כל היום אתה במסך! תעשה כבר דברים אחרים במקום לבזבז את כל היום שלך בשטויות האלו!",
אז המפגש הזה, בין התחושה שהייתה לו בגוף של "אני טוב, אני נע עכשיו מתוך תשוקה, והנאה, אני מרגיש שאני מתנה",
לבין הקול מבחוץ שבא ואומר לו: "אתה לא טוב, אתה לא בסדר, אתה מבזבז את הזמן, אתה עושה משהו אסור",
בדיוק ברגע הזה – נוצר כאב. המעבר החד והפתאומי מתחושה אחת לתחושה הפוכה, מאיגרא רמה לבירה עמיקתא, יוצר את "כאב המתנה".
זו בעצם אותה טראומה שחווינו לאורך החיים, באותן נקודות בהן הרגשנו מבפנים שאנחנו טובים ומדהימים, נעים מתוך תשוקה, נהנים, זוהרים, מתנה לעולם,
ואז באו קולות מבחוץ ובדיוק על אותו מעשה שאנחנו הרגשנו לגביו מדהימים וטובים, נתנו לנו בקורת, כעס, אכזבה, מרחק או אלימות.
וכך נוצרה ממש טראומה שלנו בתוך הגוף. שבאה ואומרת לנו:
"התחושה של אני מדהים, אני בהנאה, אני בתשוקה? היא תביא איתה כאב גדול מאוד. היזהר!"
וזו הסיבה שהרבה פעמים הפחד הכי גדול שלנו, או הכאב הכי גדול שלנו, זה דווקא להרגיש שאנחנו כן טובים.
שאנחנו כן יכולים לחיות בהנאה ובתשוקה. שאנחנו כן מדהימים, שיש לנו מה לתת.
הפחד שלנו הוא בעצם שעוד פעם נרגיש את התחושה הזו, ואז יביא מישהו ויפגע בנו בדיוק באותה נקודה, ויביא איתו כאב גדול.
כאב המתנה הוא אחד הכאבים והפחדים שגורמים להמון עסקים להימנע משיווק. ובכלל להימנע מלתת את מי שהם, ואת המתנות שלהם בעולם.
הפחד מלפגוש את זה שהם טובים ומדהימים, פשוט משתק את כל העשייה שלהם, והם אפילו מעדיפים להגיד בקול, שהם מפחדים שהם לא מספיק טובים, שאין להם מה לתת, מאשר להגיד שהם כן טובים ושיש להם מה לתת.
כי באיזשהו אופן, להרגיש שהם לא מספיק טובים, מגן עליהם מהפחד הכי גדול: להרגיש שוב שהם טובים ומדהימים.
ועצם ההבנה, היכולת שלנו לראות את הדפוס הזה, היא כשלעצמה עושה שינוי: בעלי עסקים שמבינים שהם מפחדים מכאב המתנה, יכולים פתאום להבין למה הם בעצם כל הזמן מספרים לעצמם שהם לא מספיק טובים. להיזכר בילדות שלהם, בתחושה הזו שהם הרגישו כמה הם טובים, כמה הם מתנה. ובפער שנוצר שם. וכך, לאט לאט, לחזור להאמין שהם באמת מדהימים.
ומעבר להבנה אני גם רוצה לשתף אתכם בתרגיל שאני עושה כבר כמה שנים (כי גם אני סובל "מכאב המתנה"), תרגיל שאני חושב שיכול לעזור לכל מי שמכיר את הכאב הזה. בסדנא האחרונה שהעברתי אפילו העזתי לראשונה לעשות אותו, עם כל המשתתפים ביחד, וההשפעה שלו הייתה מדהימה.
התרגיל מאוד דומה למדיטציה יומית, רק עם תשומת לב, התנעה ושיחזור של התחושה הראשונית שהייתה לנו בגוף, של "אני מתנה".
אנחנו בעצם יושבים עם עיניים עצומות. זה יכול להיות בתחילת היום, במהלכו או בסופו, במיטה.
אנחנו נושמים ונכנסים למצב של שקט תודעתי וגופני, ותוך כדי שאנחנו במצב של מדיטציה אנחנו חוזרים על המנטרה: "אני מתנה, אני מתנה". אנחנו חוזרים עליה שוב ושוב עם תשומת לב לחלקים שלנו בגוף ולתגובה שלהם לצמד המילים האלו.
אנחנו מנסים לשים לב לתחושות, לכאבים, לזהות איפה התחושה מופיעה, ואיך היא מרגישה, ולכל מקום שכואב לנו בגוף, בזמן שאנחנו אומרים את המנטרה, אנחנו נותנים תשומת לב. מרשים לו להיות. נושמים אליו. מפנים לו מקום.
תרגול יום יומי כזה עושה עבודה נפשית וגופנית עם היכולת שלנו להרגיש שאנחנו מתנה. שאנחנו, בדיוק כמו שאנחנו, זה הדבר הכי מדהים שיש לנו לתת לאחר.
בהצלחה