כנות – לא האמנתי שנשתף את זה

בשלב מסויים בחיים שלנו החלטנו שאנחנו לא מוכנים יותר לעשות דברים שלא נעימים ומדוייקים לנו, ובלי לשים לב, גם התדירות בה היינו שוכבים ירדה פלאים. ואם בהתחלה זה היה פחות פעמים בשבוע, אחר כך זה היה פחות פעמים בחודש, ואז פתאום זה הפך להיות רק במלונות, בחופשות או כשהילדים לא בבית, ואז פתאום יום אחד – גילינו שהפסקנו לשכב.

וכשזה קרה מאוד פחדנו מזה, ומההשלכות של הדבר, וכל אחד מאיתנו הסתובב כל הזמן עם תחושה שמשהו אצלו לא בסדר, שאנחנו דפוקים, משונים, פגומים.
אני כמובן הרגשתי לא מספיק גברי, דריה הרגישה לא מספיק מושכת, והפחד הכי גדול שלנו היה שאם זה ימשיך, נצטרך להיפרד.
וזה בעיקר הפחיד אותנו, כי זו הייתה בדיוק התקופה, שבה, לראשונה בחיים, הייתה לנו תקשורת פשוט מעולה. הסתדרנו מדהים, בכל תחום. היינו החברים הכי טובים. היינו שותפים בעשייה העסקית שלנו. היינו נהנים ביחד מהכל, צוחקים בלילה במיטה שעות, ישנים מחובקים קרוב, הכל היה מדהים בינינו, רק מה, לא היינו שוכבים.
ואז לילה אחד יצאנו להופעה של חברה, זמרת, והיה לילה מדהים, ורקדנו והתנשקנו ונגענו אחד בשני קרוב ואינטימי, ואיך שחזרנו הביתה ונכנסנו למיטה, הכל כאילו נעלם.
ולמרות הפחד, החלטתי באותה רגע לפתוח את השיחה, של "מה קורה איתנו?". ואחרי ששאלתי: "למה אנחנו לא שוכבים?", נכנסנו לשיחה של כמה שעות טובות, והמסקנות מאותה שיחה, והעבודה שעשינו בינינו בעקבותיה, יצרו שינוי משמעותי בחיינו.
את השינוי הזה, ואת מה שלמדנו בעקבותיו על מיניות ואינטימיות במערכות יחסים ארוכות, אנחנו מלמדים היום. גם במפגשים אישיים עם זוגות, וגם בסדנאות.
והנה כמה מהנקודות הכי חשובות בעיניי, להחזרת התשוקה לזוגיות:

1. מיניות לא מתחילה ונגמרת ב"לשכב". אנרגיה מינית היא קודם כל בינינו לבין עצמנו, היא בתנועה שלנו, בתשוקה שלנו, באהבה שלנו לעצמנו, בחופש שלנו להיות. ואחרי שהיא מופיעה בינינו לבין עצמנו, היא יכולה להופיע בינינו לבין האחר: בתקשורת, בהקשבה, במבט, בבחירת המילים, במגע, בהקשבה לגוף השני.

2. הרצון שלנו להיות נאמנים להמשך החיים, אחד לשני, והפחד מלמצוא את עצמנו עם מישהו אחר, גורם לזוגות לסגור מתישהו את הביטוי של האנרגיה המינית שלהם החוצה. אבל כשמבינים שאנרגיה שנסגרת בחוץ, נסגרת גם בפנים, וכשמבינים שאנחנו בוחרים יום יום מחדש להיות אחד עם השני, אפשר להחליט ביחד להרשות לאנרגיה המינית שלנו לזרום שוב בחופשיות. להסכים שמותר לאנרגיה המינית להיות קיימת גם בחיי היום יום בתוך הזוגיות, וגם מול אנשים אחרים בחוץ. להרשות לאנרגיה הזו לזרום בגוף, ולא להיבהל ממנה כשהיא מגיעה.

3. הרבה פעמים חדר המיטות מלא ברעיונות על "מה זה אומר ליהנות" שם. על מהי תשוקה. על מהי משיכה. ואז חדר המיטות יכול להפוך למרחב של ריצוי: שבו עושים דברים שלא נעימים לי, שבו לא אומרים שמפריע לי משהו. ועם השנים, נמנעים מכניסה אליו. כשמבינים שחדר המיטות הוא מרחב של תקשורת כנה ומלאה: מילולית, נפשית, גופנית, מרחב של ריפוי, מרחב שיש בו מקום לכל הרגשות שלנו, לאט לאט מפסיקים לפחד ממנו, וחוזרים ליהנות מהקרבה שהוא מאפשר.

4. אצל הרבה זוגות, יחסי אישות משמשים אקט של פריקה אחד בשני. עם השנים זה לאט לאט מפסיק לספק את בני הזוג, ומכאן מגיעה הימנעות. גם הרבה זוגות מתעסקים במה מדליק אותי, מה מעיר את האנרגיה המינית שלי, מה עושה לי את זה: ביגוד מסויים, מילים מסויימות שנאמרות, פריים מסויים, מחשבות מסויימות, דמיונות, בני זוג אחרים שמדמיינים אותם ועוד, וכל אלו עוזרים להגיע מהר לשיא (לפריקה).

במקום לשים את הפוקוס על מה מדליק אותי, מה מעיר אותי, על החיפוש אחרי הפריקה, אפשר לשים את הפוקוס על איך אני נהנה, איך אני מוליך את האנרגיה המינית בתוך הגוף, איך אני מרשה לה להישאר ומתענג ממנה.

5. הרבה פעמים זוגות שלא שוכבים מאשימים אחד את השני בעניין: את קרה, את לא מספיק מושכת, יש לך בעיות בתפקוד המיני, אתה עובד יותר מידי, אתה לא מספיק נמשך אליי. אבל לרוב, אי קיום יחסים מגיע מתוך צרכים של שני בני הזוג, שלא מקבלים מענה: צורך בביטחון, צורך בגבולות גוף, צורך במערכת יחסים שבה אני אהוב למרות שאני לא מספק לבן הזוג שלי את הצרכים המיניים. ההבנה שאין מישהו שהוא אשם, ובירור הצורך העמוק של בן הזוג, ומתן מענה אחר לצורך, יכולים להחיות את חדר המיטות בחזרה.

6. טראומה מחדר המיטות: בגוף שלנו יש הרבה מאוד זיכרונות, כאבים ורגשות. איברים בגוף זוכרים. כשמבינים את זה זוכרים שצריך לכבד את הגוף עצמו. להקשיב לגבולות שלו. לבקש ממנו הסכמה. להיות עדינים וקשובים לכל איבר ואיבר. הרבה פעמים הטראומה היא מחדר המיטות עצמו. כשנותנים לאנרגיה המינית מקום מחוץ למיטה, במקום "בטוח" ונקי מרעיונות, היא יכולה להתקיים.

ודבר אחרון – באותה תקופה הרגשנו המון בושה. לכולם, כך חשבנו, יש חיי מין רגילים, ורק לנו לא. חשבנו שאנחנו חריגים, דפוקים, צריכים להיפרד, זוג גרוע. רק כשהתחלנו לעבוד עם זוגות, וללמד את השיטה של הכנות שהצילה את חיינו, גילינו כמה זוגות חיים באותו מצב בדיוק. כמה זוגות חווים קשיים בחדר המיטות. כמה זוגות לא נהנים מהמין ביניהם, מזייפים, נמנעים, משקרים, סובלים, וחיים תחת הסוד הגדול הזה. וזה אולי הדבר שהיה לי הכי חשוב להגיד היום: אתם לא לבד.
לא קל לי לכתוב את הפוסט הזה, אבל זה חשוב לי. אני פוגש זוגות מדהימים, אוהבים ומלאי תשוקה אחד לשני, שמרגישים פגומים, רק בגלל שיש להם קושי בגזרה של חדר המיטות. והכאב הזה, הלא תמיד מדובר, הולך ומרחיק ביניהם.
וזה חשוב להגיד שחדר המיטות הזוגי הוא בהרבה מקרים מרחב טעון. וזה טבעי שיעלו שם קשיים. ואם יש תקשורת, ורצון, בהחלט ניתן לעבור שם מריצוי, בושה והימנעות, לתשוקה גדולה ופועמת
.
כנות – לא האמנתי שנשתף את זה.