כבעלי עסק – יש בנו הרבה קולות.
יש בנו את הקול שאומר שאנחנו מעולים, ייחודיים, הכי טובים.
יש בנו את הקול שאומר שאין לנו מה באמת לתת. ומי בכלל ירצה את השרות שלנו?
יש בנו קול שאומר, שאף אחד בעולם חוץ מאיתנו לא מבין את גודל המתנה שלנו, את היופי של המוצר שלנו.
ויש בנו קול, שלמרות שאמרו לנו מלא פעמים שהשרות או המוצר שלנו מדהים, עדיין לא מאמין לזה. וחושב ש"סתם אמרו".
וגם יש בנו קול שאומר שאנחנו יכולים. להצליח בגדול, לכבוש עולמות, להיות בין לאומיים! וקול שאומר שאנחנו כישלון אחד גדול, ושבחיים לא נצליח.
ולפעמים זה מרגיש כאילו אנחנו, בעלי העסקים, חיים בסתירה. כאלו אנחנו לא מאוזנים, לא שפויים. הרי איך יכול להיות שרגע אחד אנחנו חושבים כך, ורגע אחר, חושבים אחרת?
הנה, רק אתמול התעוררתי בתחושה שאני מלך העולם, ובערב הרגשתי חסר כל ערך.
אבל האמת היא, שבעיניי, זו לחלוטין שפיות.
היכולת הזו, לתת מקום לכל החלקים שיש בנו כבעלי עסקים: לקולות שמפרגנים, לקולות שדואגים, לקולות שמפחדים,
כי מאחורי כל קול כזה, יש סיפור. סיפור מהעבר שלנו, סיפור מההווה שלנו, סיפור שקורה בדיוק עכשיו.
מאחורי כל קול כזה יש רגש, שרוצה מקום. שצריך מקום. שבזכות הקול הזה, מקבל מקום.
שפיות בעייני, זה לתת מקום לכל החלקים האלו, ושכל החלקים שלנו יקבלו מקום.
וכך התנועה שלנו קדימה, תהיה קשובה, יעילה, וללא מאמץ.
כנות – קול הוא סיפור, הוא רגש.