"הקושי שלי הוא סביב כסף", הוא אמר לי מייד בתחילת הפגישה שלנו.
"וזה מייאש אותי, כי אני יודע שזה מה שחוסם לקוחות מלהגיע אליי. אני מטפל טוב, בזה אני בטוח (הוא מומחה לרופא סינית)
אני יודע שכל מי שבא אליי עובר ריפוי משמעותי, יש אנשים שממש טוענים שהצלתי להם את החיים. ילדים שהפסיקו להרטיב במיטה בזכותי, שיכולים ללכת לישון אצל חברים פתאום, אנשים שסבלו מגירודים בעור או ממחלות קיבה כרוניות, וחווים הקלות משמעותיות, צינון כרוני שעבר כלא היה, ויש לי עוד המון המון דוגמאות. אבל בכל פעם שמישהו מתקשר אליי, ורוצה לקבוע איתי פגישה, או בכל פעם שאני רוצה להציע תהליך טיפולי, סדרת פגישות איתי, אני פשוט מתכווץ. ואני מתכווץ כי קשה לי לבקש כסף. אבל מה שקורה בפועל, זה שהכיווץ הזה גורם להם להרגיש שאני חסר ביטחון. ומי רוצה לעבוד עם מטפל שהוא חסר ביטחון?".
והאמת, הבנתי אותו. הרבה פעמים, דברים קטנים מפעילים אותנו, והצד השני מפרש את זה כחוסר ביטחון שלנו.
אז יצאנו ביחד למסע. מסע בעבר שלו. בדברים שהוא חווה כילד, דברים שעיצבו את מי שהוא כיום.
הוא סיפר לי, למשל, שכילד ההורים שלו תמיד היו בחובות. היו תקופות שהוא לא יכל לקנות בשום מכולת בשכונה, כי ההורים שלו היו חייבים כסף לכל המכולות. ולא רק למכולת הם היו חייבים כסף, גם לוועד הבית, לחוג גיטרה שהוא היה הולך אליו, ופעם בכמה זמן היו מנתקים להם את החשמל, כי ההורים שוב לא שילמו.
ותוך כדי שהוא מספר לי את זה הוא עצר פתאום:
"בעצם, בכל פעם שההורים שלי היו צריכים לשלם כסף למישהו, זה היווה כאב גדול מאוד עבורם. לא היה להם כסף, ובכל פעם שהגיע חוב ועוד חוב ועוד חוב, הם היו נלחצים. רבים. צועקים".
הוא לקח נשימה עמוקה, הביט בי, והמשיך: "אני מבין הכל. בכל פעם שאני מבקש ממישהו כסף, אני בטוח שזה מכאיב לו! אני מרגיש שאני הדמות הזו, שביקשה מההורים שלי כסף, והכאיבה להם. אני ממש מדמיין איך, כשאני מבקש כסף, האנשים האלו מתכווצים, אולי אפילו חוזרים הביתה, ורבים וצועקים על הילדים שלהם… מה אני יכול לעשות?" הוא שאל אותי.
"האמת", עניתי, "אני חושב שרק ההתבוננות הזו תיצור שינוי במציאות שלך. רק עצם ההבנה".
"ועוד משהו", הוספתי, "הכנות היא פתרון נהדר. אתה יכול, רגע לפני שאתה מבקש כסף, לשתף, שיש לך קושי סביב הנושא הזה, ולפעמים זה מתפרש כחוסר ביטחון, אבל שאתה מאד בטוח במוצר שלך, ופשוט מתקשה לבקש כסף עבורו".
"באמת??" הוא שאל, "וזה לא יפחיד אנשים?".
"אולי", עניתי, "אבל מהניסיון שלי, אחרי שכמה פעמים משתפים בכנות את הרגשות, ורואים שעולם לא חרב, המקום הזה בתוכנו נרפא. באופן טבעי. מציע לך לנסות".
שבוע אחרי זה, הוא סיפר לי שהוא שיתף בזה כמה לקוחות, וזה פשוט היה כמו קסם: זה פתח איתם שיחה כנה, גם על הקושי שלהם מול כסף, ויצר חיבור אמיתי ביניהם.
כנות – עבודת עומק, היא השיווק האמיתי.
חשוב לי לציין שהלקוח ביקש ממני לפרסם את הסיפור שלו, בעילום שם (״אני רוצה שעוד אנשים ירפאו בזכות זה").