כנות – שיח בגובה הלב

ועכשיו, כשאנחנו בחופשה משפחתית באיטליה ומבלים 24/7 ביחד, ההתנהגות הזו פתאום בולטת לי יותר. ובערב השני לטיול, פתאום מצאתי את עצמי מתפרץ עליו.
ובאותו לילה לא ישנתי כל הלילה: הראש יודע שאני טועה, והגוף, הרגש, מתנהג בניגוד לידיעה הברורה.
עד שבאמצע הלילה, עלה לי רעיון. דרך להתגבר על העניין.

על הבוקר לקחתי את אורי האהוב שלי לשיחה. שיתפתי אותו בכל המחשבות שלי, והחלטנו, שבכל פעם שאני אעיר לו על ההתנהגות הזו, הוא יבין שזה אוטומט שלי שאני כרגע מנסה לעבוד עליו, ובמקום להיפגע או להתגונן, הוא פשוט יסגור את האוזניים וישיר שיר, שקבענו, בקול רם.

ומאז שהתחלנו עם זה קרו שלושה דברים:

1.העניין הפך להיות בדיחה. בכל פעם שהוא סוגר את האוזניים ושר, שנינו מתפקעים מצחוק.

2.אני פתאום מרגיש חופש להעיר לו, בגלל הסיכום שלנו, וזה משמעותית מוריד לי את הצורך להעיר לו. ועוזר לי לקבל את החלק הזה בעצמי.

3.אורי החליט, שבכל פעם שהוא רק חושב שאני חושב על זה, אפילו אם לא הערתי לו בפועל, הוא ישיר את השיר, וזה מדהים. כאילו הוא קורא מחשבות, הוא צדק תמיד. מה שהזכיר לי שוב, שהילדים שלנו מרגישים הכל. גם את הדברים שאנחנו לא אומרים להם בקול רם.

הורות זה מסע, ואנחנו פוגשים דרך הילדים שלנו הרבה חלקים ומקומות שקשה לנו לקבל בעצמנו. וזה טבעי. החוכמה היא למצוא את הדרך לקבל אותם, לקבל את עצמנו.
כנות ושיתוף של הילדים במה שעובר עלינו, שיח על הדברים ומציאת פתרונות משותפת, עושה את הדרך הזו נעימה יותר.

כנות – שיח בגובה הלב