כנות – עסק זה ריפוי, לי ולאחר

ביום שבת יהודה, אבא של דריה אשתי, התארח אצלנו.
והוא סיפר לי סיפור, שכבר שמעתי בעבר, אבל הפעם הבנתי אותו באופן אחר:
הסיפור מתרחש בתקופה שאתונה הייתה אימפריה, ופעם בשנה שם, כל מי שהיה אזרח, היה יכול לכתוב שם של אזרח שהוא היה רוצה לנדות מהאימפריה ולשלוח אותו לגלות.
השם שהיה מופיע הכי הרבה פעמים, כלומר שהכי הרבה אנשים בחרו בו, היה מנודה מן האימפריה.
באותו תקופה גר באתונה אדם בשם סטאטיון (לא זוכר את השם, אז המצאתי שם), שהיה גם חכם, גם עשיר, גם יפה, וגם בתפקיד בכיר.
ובוקר אחד, ביום בו האזרחים בחרו איזה אדם לנדות, סטאטיון התהלך לו ברחובות, נהנה מהעיר, כשלפתע ניגש אליו אדם אחר, שלא יודע קרוא וכתוב, ואמר לו: "סליחה אדוני, אני רוצה לכתוב פה על החרס הזה, את שם האדם שאני רוצה לנדות מהעיר, תוכל לעזור לי?",
"אין בעיה", ענה לו סטאטיון, "איזה שם לכתוב?",
והאיש, שלא הכיר את סטאטיון באופן אישי, ענה לו: "כתוב סטאטיון".
סטאטיון עצר: "אתה מכיר את סטאטיון?" הוא שאל,
"לא" ענה לו האיש,
"הוא עשה לך משהו רע?" הוא המשיך,
"לא" ענה לו האיש,
"הוא עשה משהו רע למשפחה שלך?"
"לא",
"עשה משהו רע לעיר?",
"לא",
"אז למה אתה מבקש לגרש אותו?" ניסה להבין,
והאיש ענה: "למה? כי נמאס לי. כל הזמן אני שומע: סטאטיון יפה, סטאטיון חכם, סטאטיון עשיר, סטאטיון קיבל עוד תפקיד בכיר. כל עוד סטאטיון בעיר הזו, אני מרגיש רע עם מי שאני. ולכן בא לי שהוא יעוף מפה".
*
והסיפור הזה על סטאטיון, שסיפר לי אבא של דריה, דייק לי משהו חשוב.
הוא דייק לי את הפחד שלנו מלהצליח.
את הפחד שלנו, שהעסק שלנו יעשה הרבה כסף, שיהיו לו הרבה לקוחות.
כי את הפחד לא להצליח אנחנו מכירים ומבינים, זהו הרי הפחד מכישלון, הפחד מתחושת חוסר ערך,
פחד שאם לא נצליח, לא יהיה לנו כסף, אולי לא יהיו לנו חברים, אולי נאכזב את המשפחה שלנו, ועוד פחדים נוספים שהכישלון מביא איתו.
ואנחנו כבר יודעים שהפחד מכישלון עוצר את התנועה שלנו.
אבל למה לנו לפחד מהצלחה? מעסק מצליח? מלקוחות, מזרימה של כסף?
והסיפור הזה, מספר את סיפורו של הפחד הזה:
אנחנו מפחדים שאם נצליח, שאם יהיה לנו טוב, שאם יזרום דרכנו הרבה כסף, אנשים לא יאהבו אותנו.
אנשים יתרחקו מאיתנו. אנשים ירצו אולי לנדות אותנו.
לא נהיה שייכים כמו קודם.
אנחנו מאמינים שאנשים לא אוהבים אנשים שמצליחים, כי זה נותן להם מראה למקום שהם נמצאים בו.
*
כישלון והצלחה הם שניהם פחדים.
אני פוגש הרבה פעמים שיטות המנסות לייצר תנועה אצל הלקוחות שלהם, בכך שהם מספרים להם כמה הם יצליחו אם הם יעשו את כל הדברים שצריך לעשות,
והם לא מבינים, איך זה שאנשים, למרות שהם יודעים את הדרך להצלחה, לא עושים את את כל המשימות שנתנו להם.
ואני חושב שהסיבה לכך היא שעבודה על הציר של הצלחה וכישלון, היא לא הדרך ליצר אצלנו תנועה.
ואולי ההפך: העבודה על הציר הזה היא זו שגורמת לנו הרבה פעמים לתקיעות.
אנחנו מפחדים להיכשל.
וגם מפחדים להצליח.
ולכן, במקרים רבים, פשוט נמנעים מתנועה.
אני מציע לעבור לעבודה על ציר אחר:
ציר הנתינה.
במקום לשאול את עצמנו, מה אני יכול לעשות בכדי להצליח, בכדי שהעסק שלי יגדל, בשביל שיהיו לי יותר לקוחות?
אני מציע לשאול, מה אני רוצה לתת? איך אני יכול לתת את זה? מה הדרך הכי נכונה עבורי לתת את זה?
בציר של נתינה יש תנועה, תנועה מתוך הדחף הכי בסיסי שלנו, לתת את עצמנו לעולם.