מאז שאני זוכר את עצמי הרגשתי לא מספיק גבר, או כמו שפעם אמר לי איש קרוב: אתה גבר עם המון צדדים נשיים.
ואולי בגלל שהייתי שומע את זה המון פעמים, כולל שאלות מאנשים שאני בכלל לא מכיר על ההעדפות המיניות שלי, תמיד הייתי נעלב מזה. מרגיש שצוחקים עליי. שיורדים עליי. מילים כמו "אתה רגיש כמו אישה", "מה זה אתה מתנהג כמו כוסית", "מה יש לך אתה מגיב כמו נקבה", היו יכולות להרוס לי את כל היום.
ולפני כמה חודשים בשיחה שגרתית שלי ושל ועלמה, בתי בת ה- 13, על נקודות תורפה שלנו, על חלקים שאנחנו לא שלמים לגביהם, על דברים שאיך שאומרים לנו מייד אנחנו נפגעים מהם,
שיתפתי אותה בנקודת התורפה הזו. שאומרים לי שאני נשי.
ואז עלמה הסתכלה בי במבט הבלתי מתפשר שלה, ונתנה לי נאום שריפא אותי לתמיד: "מה מעליב בלהיות נשי?", היא שאלה אותי. "אתה קולט שהג'נדר שאני שייכת אליו הוא מילה שפוגעת בך? משהו שפחות טוב להיות לדעתך? תסתכל עליי, אני נראית לך כמו עלבון?"
"ובכלל", היא הוסיפה, "מי החליט לחלק את התכונות בין שני המינים? מי קבע מה אנחנו צריכים להיות ולמה? זה שנולדנו לג'נדר מסויים מעיד על איך אנחנו צריכים להתנהג, להיות, להרגיש?".
ולמרות שכבר הכרתי את כל המונולוג שלה, ולמרות שבעצמי אמרתי אותו מלא פעמים, הפעם היה פה משהו שונה. היא באמת האמינה בו ב- 100 אחוז. לא הייתה לה שאלה שם. זו האמת שלה: היא טובה, מדהימה, ומותר לה להיות כל מה שהיא רוצה.
וברגע אחד יכולתי לראות: יש פה דור חדש. דור שבאמת מאמין בשוויון בין המינים. דור שלא חושב ולא מאמין יותר שנשים פחות שוות מגברים. דור שמבין באמת שאישה זה לא חפץ או רכוש של איש. דור שמבין אחרת.
והדור הזה קם בזכות אנשים ונשים שעושים ועושות פה את השינוי הזה: בהפגנות, בסרטונים, בפוסטים, בסרטים, במצוד אחר גברים פוגעניים. אנשים ונשים שמוכנים ומוכנות לספוג ביקורת ולינצ'ים בשביל המטרה הזו.
ואני ער לדיון הנוקב סביב ה meto , ולאמירות שזה מוגזם ושכבר מפחיד להיות גבר.
ואולי זה מוגזם ואולי לא, אבל רק השבוע ישבתי עם חבר שאני מעריך, ועברה לידנו נערה. ופתאום החבר אמר: "באנה אחי הייתי מפרק לה את הצורה, זאת נראה לי מתפרקת בקלות". וכשאמרתי לו מה שאני חושב על הדיבור הזה, על ההחפצה הזו, ושמחר זו יכולה להיות הבת שלי או הבת שלו, ושהדיבור האלים הזה זה חלק מהיחס האלים כלפי נשים בחברה שלנו,
הוא הסתכל עליי ואמר לי: "אחי נהיית כוסית, סתם בעצם תמיד היית".
מזל שעכשיו אני חווה את זה כמחמאה.
כנות – עידן חדש מגיע