שמתם לב פעם איך אנשים שונים נכנסים למים (בריכה, נהר, ים), בדרכים שונות?
יש את אלו שישר קופצים למים: מתפשטים, רצים וקופצים ככה, בבת אחת, עם כל הגוף פנימה.
יש את אלו שבהתחלה מכניסים רק רגליים למים: בודקים איתן את התחושה. מתרגלים. ואז, אחרי כמה רגעים, צוללים פתאום עם כל הגוף.
יש את אלו שמכניסים רגליים, ומחכים. מכניסים ברכיים, מחכים. מרטיבים קצת את הבטן, ומחכים. מתקדמים לאט לאט. כתפיים. פנים. שיער. ורק אז, אחרי שכל איברי גופם נרטבו קצת, הם מכניסים פתאום בבת אחת את כל פלג הגוף העליון, וצוללים.
ויש את אלו שאף פעם לא צוללים. תמיד משאירים כמה איברים יבשים, מחוץ למים. ככה הם שוחים.
וזה מעניין לחשוב על זה בהקשר של ההתנהלות העסקית שלנו, הדרך בה אנו מגשימים את הרצונות שלנו בתוך העסק:
משווקים, כותבים בפייסבוק, מצלמים סרטונים, מגדילים את מאגר הלקוחות.
כי גם שם, בדיוק כמו במים, לכל אחד יש את דרך הפעולה שלו.
את הקצב שלו.
את הדרך בה הוא בוחר לבצע פעולות.
את אופן העבודה שמתאים רק לו.
רק ששם, בניגוד לדרך בה אנחנו נכנסים למים,
הרבה פעמים עולה בנו ביקורת פנימית, על הדרך בה אנו עושים את הדברים.
עולה בנו ייאוש מעצמנו, על כך שאצלנו זה לא קורה "כמו אצל אחרים".
והתזכורת הזו, שלכל אחד ואחת מאיתנו יש את הדרך שלו "להיכנס למים", יכולה מאוד לעזור במקרים כאלו.
כי אם זה לא עובד אצלי ישר כמו שזה עובד אצל האחר, זה לא אומר שלא מתאים לי לצלם סרטונים! או לכתוב בפייסבוק! או לשווק!
אם זה לוקח לי יותר / פחות זמן, זה לא אומר שזה "לא בשבילי", "לא מתאים לי", או שאני "לא בדרך הנכונה".
זה פשוט אומר, שלי, יש את הדרך שלי לעשות את הדברים. את הקצב שמתאים לי.
ושאם אני אהיה קשוב לדרך שלי, בסוף זה יקרה גם אצלי. כמו שזה מתאים לי.
בסוף גם אני אכנס למים.
והעובדה שאני בנאדם, שמייד צולל במים, לא אומר שאני אהיה דווקא האדם הזה, שפותח את המצלמה ומייד מפיק סדרת סרטונים.
כי כל אחד עובד מול כל דבר אחרת,
לכל אחד יש את הקצב שלו בתחומים השונים,
ולא תמיד ניתן להשליך בין דרך הפעולה / התגובה שלי בנושא אחד, לדרכי בנושא אחר.
כנות – לכל עסק הקצב שלו