כנות – להסכים להיות בקרבה

כולנו כל הזמן מדברים על יחסים בהסכמה, הטרדות מיניות, אונס, מגע בהסכמה או לא, גבולות גוף, ואיך לדעת אם היא או הוא רוצים?
ובזמן האחרון אני מלווה מספר זוגות בשיטת הכנות. ואחד הדברים שעולים הרבה בשיח בינינו, הוא בדיוק הנושא הזה.
ואני מגלה, שכל האמיתות והחוקיות המאד ברורה הזו, שכל כך חרוטה בנו וברורה לנו מאליו כשמדברים על מקרים ששמענו עליהם בחדשות, בכלל לא מובנת מאליו בחדר המיטות הפרטי שלנו.
ושהרבה פעמים, אנשים בתוך קשר קיים, חברות, מגורים משותפים, נישואים, לא בודקים מה רוצה או לא רוצה הבן זוג שלהם במיטה.
והבן זוג, הוא עצמו מפחד להגיד לא.
לא רוצה או לא יודע, איך אומרים לא בתוך קשר.
לא יודע, או לא חושב בכלל, שמותר לו להגיד: אני לא רוצה, זה לא נעים לי, לא ככה, אלא אחרת.
מפחד מההשלכות של להגיד לא.
ואז, בגלל זה בדיוק, מתחילה ההימנעות מסקס. הימנעות מללכת לישון ביחד. הימנעות מלהגיע לסיטואציות אינטימיות.
הם כל כך מפחדים שהצד השני ירצה לגעת ולחבק ולנשק וללקק ולחדור אליהם, באופן שלא נעים להם, ומבלי שיוכלו להגיד לא, שהם פשוט נמנעים מראש מכל הסיטואציה כולה.
מניסיון עבר, הם פשוט יודעים שהם לא יצליחו להגיד לא. ושאז הם ייפגעו.
והפתרון לדבר הזה בעיניי, הוא לזכור כל הזמן, שכשאנחנו נפגשים עם גוף של מישהו אחר, גם אם הוא הבן זוג שלי, וגם אם אנחנו נשואים, אנחנו עדיין חייבים לבקש ממנו רשות.
ולשאול: "אתה רוצה"? "נעים לך ככה?" "זה בסדר שאני אמשיך?".
השאלות האלו לא חייבות להיות רק במילים. הן יכולות גם להגיע מתוך מבט, הבנה, הקשבה לגוף של השני. אבל אם לא בטוחים, שואלים.
ובזמן ששואלים, נותנים לצד השני להרגיש שמותר לו לענות בכנות. ולהגיד את כל האמת. ולכוון ולמנן ולבקש אחרת.
וגם חשוב להבין שאם משהו לא נעים לבן זוג שלי, זה לא אומר שאני לא בסדר. או שהוא לא אוהב אותי. או נמשך אליי. זה רק אומר שלכל גוף יש רגישות אחרת. וחשוב שנגיד מה נעים לנו.
ואם אתם חושבים שזה "פוגע בספונטניות", אז אני רק רוצה להזכיר, שהשאלה תמיד היא איך עושים את הדברים. ואם באים מכנות ואהבה ורצון להיטיב – כך הדברים מתקבלים.
ושאלות כאלו, ותשומת לב לצד השני, ובדיקה אם הוא מתכווץ או מתרחק או אם נעים לו, כל אלו יכולים להביא לחדר המיטות אינטימיות וקרבה גדולות ועמוקות.