הרבה פעמים הילדים הקטנים שלנו, מבקשים מאיתנו משהו: זה יכול להיות ממתק, שנרשה להם לעשות משהו, ללכת עכשיו לחבר למרות שמאוחר, שנקנה להם צעצוע גדול ויקר בחנות צעצועים.
וכשאנחנו אומרים להם לא, הם מתעקשים, צועקים, בוכים, ואפילו נכנסים להיסטריה.
והרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו, בתגובה, עושים כל מיני פעולות:
למשל, מתגוננים: עומדים ומונים בפני הילדים שלנו את כל הפעמים בהם כן הרשינו ואת כל הדברים שכן קנינו להם.
או מנסים להסביר לילד, בדרך הגיונית ושכלתנית, למה אנחנו לא מרשים את זה או את זה.
או מנחמים אותם, על שלא קיבלו את מה שרצו. או אפילו כועסים עליהם, על ההתנהגות שלהם ועל איך הם לא מעריכים את מה שכן קנינו.
ואני רוצה לספר לכם איך אני רואה את אותם רגעים.
אני מאמין, שבאותו רגע של דרישה של הילד, וסירוב של ההורה, מבחינת הילד שלכם, אתם עומדים למבחן: מבחן שיוכיח עד כמה אתם אוהבים אותו. עד כמה הוא חשוב לכם. עד כמה הוא יקר לכם.
וזה לא סתם מבחן. מבחינת הגוף שלהם, הנפש הרכה שלהם, הילדים שלכם תלויים בכם במאה אחוז, ולכן הם חייבים לדעת, ממש כצורך טבעי הישרדותי שלהם, שהם במקום בטוח. שכל הצרכים שלהם יקבלו מענה. שלא יאונה להם כל רע. ושבמידת הצורך, אתם בטוח תהיו שם עבורם, בכל צרה שלא תבוא.
ולכן, כשהילדים הקטנים שלנו מבקשים מאיתנו משהו, הם בעצם בודקים באותו רגע, עד כמה הם בטוחים בעולם.
מוודאים, שאם הם רוצים או צריכים משהו, הם יכולים להשיג את זה מאיתנו, ההורים שלהם.
מוודאים, שיש להם את היכולת להשיג מאיתנו כל מה שהם צריכים, שהרצון של ההורים לתת להם, הוא בשליטתם.
מנגנון הגיוני, למצב בו אתה תלוי במישהו במאה אחוז, ובלי שליטה בכלל על מה שתקבל או לא תקבל ממנו.
והרבה פעמים דרישה כזו, או התעקשות כזו על משהו, תגיע אחרי שהילד הרגיש חוסר ביטחון בעולם:
אולי מאיתנו ההורים שלו, אולי מחבר או בן משפחה אחר, או סתם מחווית חיים או מחשבה שגרמה לו להרגיש כך,
ובשביל להחזיר לעצמו את הביטחון, לפעמים הוא יפנה לדרך הזו של לבקש מאיתנו משהו, שהוא יודע מראש שזה לא משהו שהגיוני לבקש עכשיו,
ואז, כשהוא לא יקבל את זה, הוא ישתמש בכל כלי הנשק שיש ברשותו.
כי עכשיו הוא במלחמה על הביטחון שלו בעולם.
וזה יכול לכלול בכי, צרחות, להיזרק על הרצפה באמצע הקניון. כל מה שיכול להשיג לו את ה"כן".
ובגלל זה, מה שאני מציע לעשות ברגעים כאלו, זה ליצור הפרדה ברורה בין האהבה הרבה שלנו אליהם, כלומר הידיעה הברורה הזו שההורים יהיו שם תמיד לצידם, בכל דבר שהם יצטרכו,
לבין העובדה הספציפית, שכרגע אתם לא רוצים לקנות משהו מסויים, או להרשות להם משהו.
להגיד לא לדבר שהוא רוצה עכשיו, ולהגיד כן לזה שהילד אהוב ומוגן, ושאתם תמיד תיתנו מענה לכל מה שהוא זקוק לו.
אפשר ממש להגיד – כן, אני אוהב אותך ואתה שמור ומוגן, אני תמיד פה בשבילך, וכך בעצם לענות להם על הצורך המחודש שלהם בביטחון בעולם, בביטחון בכם,
ובמקביל לומר לא – אתה לא יכול עכשיו לקנות את הביסלי.
והרבה פעמים מתוך המקום הזה, מתוך השיח הזה, יכול לעלות גם הכאב האמיתי שעלה אצל הילד, אותה סיבה שבגללה הוא הרגיש עכשיו חסר ביטחון לגבי החיים, אותה סיבה שבגללה הוא כל כך מתעקש עכשיו לקבל מכם את המשהו שהוא צריך.
וכשהדבר הזה עולה אפשר לדבר עליו, להיות איתו.
וברגע שזה עולה, הילד ישר ישחרר את הרצון הקודם שלו, למרשמלו או למכונית הגדולה, הדבר אותו הוא כביכול ביקש ודרש, ואפשר יהיה להתעסק בדבר שהילד באמת היה צריך לקבל – ומשם לחזק אותו.
כנות – לדעת להגיד לא, מתוך הקשבה לכן.