מאז שאיימי התחילה גן וביקשה ימי הולדת היא רצתה תמיד להזמין רק את החברות הכי טובות שלה למסיבה, וכך יצא שעד השנה שהיא חוגגת יום הולדת שש, לא הזמנו יותר משש בנות הביתה, ובכנות זה היה לנו נוח ומתאים.
אבל השנה איימי ביקשה להזמין את כל הגן ולהביא גם קוסם ואנחנו, שלא ראינו שום סיבה שלא להסכים, בעיקר בגלל שכך יהיה שם מישהו שיפעיל את הילדים, הסכמנו, הזמנו קוסם והכנו לאיימי הזמנות ליום הולדת עם כל ילדי הגן.
והנה יום ההולדת הגיע וכל הילדים המתוקים התייצבו בדיוק בחמש, רק שהקוסם, זה שאמור להפעיל את כולם, שלח לנו די ברגע האחרון הודעה שהוא תקוע בכביש שש בגלל תאונה, ולצערו הרב הוא לא יגיע לפני חמש וחצי. וכך מצאנו את עצמנו, אני דריה עלמה ואורי, עם שלושים ילדים מתרוצצים וצועקים מצד לצד בבית שסידרנו כל כך יפה לקוסם, בלי שום תוכנית בלי פעילות ובלי כלום.
ואחרי שתי שניות של מחשבה עלמה הגדולה שלי, בת 14, ואני, החלטנו להפעיל אותם. והרגיש לי שאולי במקום לנסות לגרום להיות בשקט ומרוכזים ויושבים, אולי פשוט ניתן לכל ההתרגשות שיש להם בגוף מלהגיע ליום הולדת, לבית שלא כל הילדים מכירים, לשולחן עם ממתקים, לכל ההתרגשות המטורפת הזו, מקום.
אז במקום שקט, ביקשתי מהם לצעוק הכי חזק, ואז להשתולל בלי שום חשבון, וכולנו, גם דריה ואורי ואיימי וכל הילדים פשוט השתוללנו צעקנו נתנו לגוף להביע את ההתרגשות שהייתה לכולנו בגוף. וכשהקוסם הגיע בחמש וחצי, כל הילדים ישבו בשקט. עכשיו הגוף שלהם נרגע. והוא היה בשוק, שבזמן שהוא הרכיב את שולחן הקסמים שלו, וחיבר את כל הדברים לחשמל, מה שלקח יותר מעשר דקות, ישבו מולו שלושים ילדים, שקטים.
כשההופעה התחילה מידי פעם ילד נעמד, וכל פעם הקוסם ביקש מימנו לשבת כי זה מפריע. ואז שוב הרגשתי שזה כל כך טבעי: שלפעמים צריך לעמוד רגע, לזוז להניע את הגוף.
ובפעם הבאה כשהוא עמד להעיר לילד סימנתי לקוסם בעיניים שזה בסדר. שייתן לו לעמוד רק שלא יסתיר. וכך היה במהלך ההופעה, מידי פעם נעמד ילד, הזיז קצת את הגוף מצד לצד, אף אחד לא העיר לו, ואחרי כמה דקות הוא התיישב לפי התנועה הטבעית שלו.
וזה היה יום הולדת כל כך נעים וכיפי בשביל איימי וגם בשבילנו.
הילדים הגאונים האלה יודעים כל כך טוב לעבוד עם הגוף והרגשות והתחושות שלהם, שבא לי רק ללמוד מהם ולנסות כמה שפחות לשנות אותם.
כנות – אני אוהב אותם ואותנו.