לפני כמה שבועות היה אצלי חבר, ובזמן שישבנו יחד בסלון, איימי הבת הקטנה שלי, בת הכמעט שש, סיפרה לנו שיש ילד בגן שמציק לה, לפעמים אפילו מרביץ לה. "אה", אמר החבר שלי, "אם ככה זה בטח אומר שהוא מאוהב בך. כשבנים בגן מרביצים זה אומר שהם מאוהבים".
ולמרות ששמעתי את המשפט הזה מלא פעמים, פתאום הוא הדליק לי נורה אדומה.
אשכרה? זה מה שאנחנו מלמדים את הבנות שלנו מגיל קטן, שבנים מביעים אהבה באלימות, בפיזיות, בלגעת בגוף בלי רשות, שזו העדות לאהבה שלהם?
"אני לא חושב שזה משנה מה הסיבה שהוא מציק לך",
אמרתי לחבר ולאיימי שלי,
"מה שמעניין אותי זה אם זה נעים לך". "ממש לא", איימי ענתה, ואני אמרתי: "אז אם זה לא נעים לך, זה בטוח לא אהבה. ונדבר איתו מחר. ונבהיר לו שזה ממש לא נעים לך היחס שלו".
אני מאמין שהמשפט: "הוא מציק לך, מרביץ לך, כי הוא אוהב אותך", לא רלוונטי יותר לתקופה בה אנו חיים. אנחנו לא כובשים נשים.
לא משיגים נשים.
וביטוי של אהבה הוא לא חציית גבולות, אלא כיבוד שלהם.
כנות – אם הוא אוהב, שיביא לך פרח.