כנות – אישור וקבלה יוצרים שינוי מפנים

אתמול שיחקתי עם איימי (5) את משחק הקלפים "מלחמה", ותוך כדי המשחק, ראיתי שהיא כל הזמן מנסה לרמות אותי:
היא הכינה לה לפני המשחק, חבילה סודית של כל הג'וקרים, וכל פעם ששמתי קלף עם מספר גבוה, היא שלפה אחד מהם, בלי ששמתי לב, וניצחה אותי.
ובהתחלה מאוד התעצבנתי שהיא מרמה אותי, ורציתי לבוא ולהגיד לה: "איימי, זה לא עובד ככה, ככה לא משחקים",
ובכלל, הרגשתי אחריות, כהורה, ללמד את הבת שלי את השיעור החשוב הזה, שאסור לרמות,
ואפילו כמעט אמרתי "בואי נערבב שוב את כל הקלפים מההתחלה".
אבל רגע לפני שהמילים יצאו לי מהפה החלטתי לעשות בדיוק ההיפך.
ולתת לה לרמות אותי. לא בסוד, לא מתחת לרדאר, אלא ממש בגלוי.
לקחת את הצל ולשים אותו באור.
לראות מה קורה כשאני נותן אישור לרמאות.
אז אמרתי: "את יודעת מה, בואי קחי את כל הקלפים, תסתכלי עליהם, ותכיני 2 חבילות, אחת של כל הקלפים שבחרת לך, והשנייה של כל הקלפים שבחרת לי. אני בינתיים אהיה בעיניים עצומות" (מה ששירת גם אותי, כי הייתי קצת עייף).
"באמת אבא?" היא שאלה, "אתה בטוח? ואתה בטוח בטוח תעצום עיניים?",
"כן" אמרתי, ועצמתי, וככה היא ישבה והכינה שתי חבילות: חבילה אחת עם כל המספרים הנמוכים (זו הייתה החבילה שלי כמובן), וחבילה אחת עם כל המספרים הגבוהים (זו הייתה החבילה שלה).
וכשהתחלנו לשחק, והיא ניצחה שוב ושוב ושוב, לאט לאט היא התחילה להשתעמם:
"אבא, נו, מתי גם אתה תנצח?" היא שאלה, "זה משעמם לשחק ככה, אני כל הזמן מנצחת, זה בכלל לא משחק, זה לא כיף".
ואז היא חשבה ואמרה:
"אתה יודע מה, אני אחלק עוד פעם את הקלפים, והפעם אתה לא צריך לעצום עיניים",
וחילקה בינינו מחדש, שווה בשווה.
וכך איימי באמת קיבלה ממני שיעור ברמאות, רק שבמקום להסביר לה למה זה "לא פייר", הרשיתי לה ונתתי מקום ואישור, גם לחלק "שרימה".
כנות – אישור וקבלה יוצרים שינוי מפנים