חופשה בכנות

איפה עזרה לי הכנות בחופשה המשפחתית?
-לדעת שקשה לי במעברים ולא לכעוס ולהאשים אחרים: שהם לא עוזרים עם המזוודות, שהם איטיים מדי, שדריה לא תכננה טוב את הזמנים.
-לדעת שהביקורת שיש לי על הורים שמטיילים שנה עם הילדים, או על כל מיני משפחות וסוגי הורות שאני פוגש, זה דיאלוגים פנימיים שיש לי סביב הורות. ושאין הורות יותר נכונה, אלא כל אחד עושה את מה שהכי מתאים למשפחה שלו.
– לדעת שכל פעם שאני כועס על הילדים, לא משנה על מה, זה כי אני לא נותן מענה לצורך מסויים שלי, שממש מבקש תשומת לב בתוכי.
– לדעת שאני צריך זמן להסתגלות, ושזה לא שאני מתבאס על כל מקום חדש שהגעתי אליו, כי בבוקר למחרת הוא כבר יראה לי מושלם.
– לדעת שכשמישהו מסוים לא לא בא לי טוב, אז במקום לרכל עליו עם דריה אחרי שהוא הולך, לדעת שהייתי צריך זמן לבד עם עצמי ולא נתתי לי אותו, ולדעת לקחת לי אותו בהזדמנות הקרובה.
– לדעת שיש לי פחד ליהנות וכנראה שכל פעם שכיף לי יגיעו עם הכיף גם מחשבות של דאגה וחרדה (לפגוש את גבולות ההנאה). אז לדעת לתת גם להן מקום, אבל גם לשחרר אותן, ולחזור ליהנות.
-לדעת ולזכור שלא כל פעם שעולה דאגה של כסף זה קשור באמת לכסף. לפעמים זה בכלל דברים אחרים שמפריעים לי, אבל לחרוד על כסף לפעמים יותר קל מלפגוש דברים אחרים בתוכי. ושלהיזכר בזה ולהסכים לפגוש הכל, תמיד בסופו של דבר מביא הכי הרבה טוב לי, ולסביבה שלי.
-לזכור שאין דרך אחת ליהנות ולכל בן משפחה יש את הדרך שלו: לטייל הרבה, לנוח בחדר, לחפש את הכי הרבה שקיעות, לחפש את הכי הרבה נודלס טופו. ללמוד לכבד את זה ואפילו לגלות עוד דרכים שונות משלי ליהנות.
– ולדעת שאני לא מתבאס לחזור, פשוט ממש קשה לי להיפרד.

כנות – זה מרפא לדעת מה מרגישים באמת