אני זוכר את עצמי בשיעורי תורה בבית הספר היסודי,
לא מצליח להבין למה אלוהים, שרוצה להוציא את עם ישראל ממצרים, מקשה כך את לב פרעה?
איך זה משרת אותו? איך זה משרת את הסיפור?
——–
והנה, השבוע, כשפרשת השבוע היא "וארא",
אני מצליח לראות בסיפור את מה שלא ראיתי, ולא הבנתי, כילד.
היום אני אוהב להסתכל על התורה, כאל ספר הוראות למערכת ההפעלה שלנו: בני האדם.
אני מסתכל על כל סיפור כעל כמעין הסבר, לאיך שהנפש שלי עובדת,
ומתייחס לכל הדמויות בו, כאל קולות בתוכי.
ובאמת בפרשה זו אני יכול לראות, שיש פה כמה קולות:
הקול ה-1, הוא עם ישראל:
קול שזועק לאלוהים שיוציא אותו מהעבדות שהוא נמצא בה, לחירות.
אפשר להמשיל את זה לרצון לא מושג שיש לי: בזוגיות, במשפחה, בעסק, בעבודה.
משהו שאני רוצה להגשים אך לא מעז.
הקול ה- 2, הוא פרעה:
שליט מצרים, שלא רוצה לשחרר את עם ישראל לחופשי.
אפשר להמשיל אותו לקול "הרציונלי" בי,
שאומר לי שאני לא יכול, שאני לא מסוגל. שאי אפשר ללכת אחרי הלב, שלא מגיע לי להצליח.
הקול שכולא אותי במקום בו אני נמצא, ומשאיר אותי עבד – עבד לפחדים ולחרדות שלי.
הקול ה- 3, הוא משה:
השליח. הקול שבא להוביל אותי החוצה.
לעזור לי להגשים את הרצון שלי. להוציא אותי, מעבדות – לחרות.
——–
ובפרשה הזו אלוהים שולח את משה, לשכנע את פרעה, לשחרר את עם ישראל.
ובמקביל, אלוהים אומר למשה,
שהוא עומד להקשות את לב פרעה.
למה להקשות?
בשביל לתת לעם ישראל כמה שיותר ניסים גלויים, לעזור לו להאמין.
והסיפור הזה מובן לי עכשיו.
הסיפור הזה מלמד אותי, שכאשר אני מתקדם לעבר הגשמת הרצון השלי,
כאשר אני כבר מוכן,
ויש שליח בתוכי שמוביל אותי לעבר החירות שלי,
אז בדיוק, ברגע הזה, עולים מולי הקולות שכנגד:
קולות שמקשים את ליבם מולי, מוחים בקול רם כנגד הצעד שאני עומד לנקוט בו,
פחדים שמתחזקים, חרדות שמטרידות ללא הרף.
וזה אולי אפילו סימן, שאם הקולות האלו בתוכי ממש חזקים,
ליבם ממש קשה,
זה אומר שאני ממש קרוב לרצון שלי, שאני ממש תכף שם.
והתשובה לפחדים האלו שהולכים ומתחזקים בתוכי,
היא לראות את כל הדברים, את כל הסימנים שקורים לי עכשיו בחיים,
את ה"ניסים הגלויים" שמראים לי שאני בדרך.
כי בעצם כל הסימנים האלו,
כל הדברים האלו שמראים לי את הדרך שלי,
הם בעצם המכות הכי חזקות לקול של פרעה,
לפחדים ולחרדות, לקול שרוצה לעצור אותי מלצאת לדרך.
וככל שהוא מתחזק, כך גם הסימנים שאני בדרך מתחזקים,
וככל שאני שם את הדגש שלי עליהם, את הפוקוס שלי על הנסים שקוראים לי בדרך,
ככל שהם יותר גדולים, ככל שאני יכול לראות אותם מולי,
כך גם האמונה שלי בדרך שלי מתחזקת,
והאמונה הזו, הא בדיוק התרופה כנגד הפחד.
אמונה בדרך שלי.
אמן שנצא "מעבדות לחרות" בכל הרצונות שבנו.
שבת שלום.