מחר בבוקר הילדים שלנו חוזרים לבית הספר,
וחשבתי להזכיר לנו, ההורים, כמה דברים חשובים בעיניי, שיוכלו לעזור לנו לתמוך בילדים שלנו במהלך השנה:
הדבר הראשון זה מוטיבציה:
אין ילד שלא רוצה להיות תלמיד טוב,
אין ילד שלא רוצה להשתלב ושהמורה יאהב ויעריך אותו,
הרצון הזה להיות טוב ואהוב הוא רצון בסיסי, שמוטבע בכולנו, מעצם היותנו בני אדם, חיה להקתית.
ולכן, כל הכלים ל״הגברת המוטיבציה״, כגון עונשים, תנאים, או שיחות מוטיבציה, אין בהם צורך.
אם הילד שלכם מפריע בשיעורים,
מתקשה חברתית,
הולך מכות בבית הספר,
לא מצליח להשתלב בכיתה,
זו לא בעיית מוטיבציה,
זה עדות לקושי שיש לו:
קושי רגשי, קושי מנטלי, קושי מול הדרך בה החומר נלמד בכיתה.
ומה שהוא צריך, זה שיראו אותו, שיבינו אותו, שידברו איתו, ושינסו למצוא לו פתרונות פרקטיים, לקשיים שלו.
לא יעזור לכעוס עליו, להתאכזב ממנו, לאיים עליו, להעניש אותו, למנוע ממנו דברים שהוא אוהב,
להיפך,
התנהגויות כאלו רק יצרו אצלו ביטחון עצמי נמוך לגבי עצמו,
ותחושה שמי שהוא, כמו שהוא, זה לא מספיק טוב,
מה שיגדיל את מעגל ההסתרה, הבושה, וחוסר שביעות הרצון ההדדי.
הנמר והנץ:
דמיינו שינסו ללמד נץ לצוד את האוכל שלו כמו נמר: ילמדו אותו להתחבא בשקט, לרוץ מהר ולתפוס את הטרף שלו, האם הוא יצליח?
ברור שלא. נץ לא יכול להתחבא מאחורי שיח, ואז לרוץ מהר ובשקט, נץ הוא עוף דורס, בשביל לצוד הוא משתמש בראייה החדה שלו וביכולות התעופה שלו.
ללמד ילד, שהתכונות הטבעיות שלו, צורת המחשבה שלו, הן שונות מאיך שמלמדים בכיתה, זה כמו ללמד נץ לצוד כמו נמר. וברור שיגיע כישלון.
ואם אף אחד לא יראה את זה, יזהה את זה, יזכור את זה,
הילד הזה ירגיש כל חייו שהוא כישלון, שהוא לא מצליח ללמוד, שהוא לא טוב מספיק.
כשהאמת היא שזה פשוט לא נכון: לא מלמדים אותו בדרך שמתאימה ליכולות, לתכונות ולצורת המחשבה שלו.
ולכן שימו לב, אם הילד שלכם מתקשה בלימודים, זה לא אומר שהוא טיפש, לא מספיק טוב, לא חכם או כישלון,
זה רק אומר שמלמדים אותו בדרך שלא מתאימה לצורת המחשבה שלו.
ועכשיו, מה שצריך לעשות זה למצוא את צורת המחשבה שמתאימה לו,
ואז הוא ילמד דרכה, כמו נץ.
מחמאות:
אנחנו רגילים להניע את ילדינו באמצעות מחמאות ועלבונות:
״אתה ילד טוב שהכנת שיעורים״,
או: ״זה ממש לא בסדר שלא הכנת שיעורים היום!״.
ומחמאות, בדיוק כמו עלבונות, זה הצד השני של אותו המטבע,
כי אם אני ילד טוב כשסדרתי את החדר, אז אם לא סידרתי את החדר, אני ילד ….?
הדרך שאנחנו רגילים להניע באמצעותה את הילדים שלנו, דרך טוב ורע, בסדר ולא בסדר, היא דרך ישנה לתנועה, זו דרך לאילוף באמצעות המקל והגזר.
אבל כמו שאמרתי בהתחלה, הילדים לא צריכים שיניעו אותם לשום מקום.
הם לא צריכים מוטיבציה.
הם פשוט רוצים להיות אהובים, על ידי בית הספר, הצוות, ההורים והחברים.
ולכן במקום להחמיא להם, אפשר לשאול:
איך היה לחזור ולהכין ישר שיעורים? נהנית מזה?
או:
איך זה מרגיש שהחדר מסודר? זה יותר נעים לך?
או:
מה איפשר לך היום להכין ישר אחרי בית הספר שיעורים?
או:
מה גרם לך פתאום לסדר את החדר?
וכך לעזור לילד להכיר ולמצוא את הכלים הנכונים עבורו שכבר קיימים בתוכו.
קול פנימי אוהב:
מה הכי חשוב לנו, כהורים, בחיים?
שלילדים שלנו יהיה טוב.
שהם יצליחו לנוע לעבר הרצונות שלהם.
שהם יסתדרו בחיים.
שהם יהיו מאושרים.
ומה באמת מאפשר את כל הדברים האלו?
ציונים?
הישגים?
כסף?
לא.
מה שמאפשר את כל הדברים האלו זהו שיח פנימי אוהב.
כי אם יש לי שיח פנימי אוהב, אני יכול להתמודד עם הכל,
ואם יש לי שיח פנימי אוהב, אני מאושר.
ואם לעומת זאת השיח הפנימי שלי הוא שיפוטי, אלים, תוקפני כלפי עצמי,
אז זה לא משנה מה השגתי בחיים. בפועל אני אף לא אהיה מאושר.
ולכן לפני כל משפט שאתם אומרים, לפי כל פעולה שאתם עושים עם הילד שלכם, לפני כל צעד שאתם נוקטים בו סביב נושא בית הספר,
תחשבו: האם הפעולה הזו תיצור אצל הילד שלי שיח פנימי אוהב? האם מה שאני אומר עכשיו יעזור לו לפתח דיאלוג פנימי שאוהב אותו? או לא?
בהצלחה בשנת הלימודים הקרובה,
יש לנו ילדים מדהימים,
בואו נעזור להם לאהוב את עצמם.
שנה טובה.