ערב משיפוט לנתינה עם המוזיקאי ירון מיטלמן

נגיד שאתה ילד קטן, ויש לך צורך להשמיע את עצמך. לדבר הרבה, לספר סיפורים, להיות במרכז העניינים.
-נגיד שאת ילדה קטנה, ואת אוהבת לעשות כל דבר ממש ביסודיות. להעמיק בדברים הכי קטנים, לחשוב הרבה על כל פעולה, ובגלל זה, את עושה פחות דברים מילדים אחרים.
-נגיד שאתה ילד קטן, ואיך שאתה אוהב לסדר את הדברים שלך, זה שונה מאוד מאיך שהמבוגרים אוהבים לסדר אותם.
-נגיד שאת ילדה קטנה שאוהבת לשחק, וכשאת בתוך המשחק, את נכנסת אליו עד הסוף, לא שומעת ולא רואה אף אחד מחוץ למשחק שלך. שוקעת.
ונגיד שאתה אוהב לבהות,
ואת לא אוהבת לעשות שום דבר שלא נעים לך,
ולך האותיות מתרוצצות מול העיניים,
ולך יש צורת מחשבה ממש שונה משאר הילדים בכיתה, או מהמורה.
***
ונגיד שבמקום לקבל אותך כמו שאתה, או לראות כמה את בעצם מדהימה,
כינו אתכם כל החיים בשמות:
קשקשן, איטית, בלאגניסט, עצלן, דחיינית, אגואיסטית, שקרן, טיפשה, רע, חפרנית.
והם לא אמרו את זה רק פעם אחת,
הם אמרו את זה כל פעם שפעלת לפי הלב שלך,
כל פעם שפעלת כמו שבטבע שלך,
כל פעם שהיית אתה,
כל פעם שהיית את.
***
אז עכשיו כשאתה כבר גדול,
ואת כבר גדולה,
מה הפלא שאת/ה שיפוטיים לגבי עצמכם?
שכל פעם שאתם מקשיבים לצו הלב שלכם, רוצים להגשים רצון שלכם,
מייד עולים בכם שיפוטים עצמיים?
מה הפלא שהיום זה כבר אנחנו, שמכנים את עצמנו בשמות האלו:
עצלן, דחיין, מבולגן, איטי, אגואיסט ו-שקרן?
***
זה אולי נשמע עצוב, אבל האמת היא, שבתור אדם שיש לו המון שיפוטים כלפי עצמו,
הבנתי כבר, שבכל פעם שיש לי שיפוט כלפי עצמי,
אני מבין שזה אומר שעלה בי עכשיו רצון אמיתי שלי,
שיש פה משהו שמבקש להקשיב לעצמי,
להיות בנתינה לעצמי, ומשם לנתינה לאחר.
כך שהיום, שיפוט,
הפכה להיות מעוד דרך לרדת על עצמי,
לסימן עבורי,
לדבר עם רצונות רדומים בתוכי, שמבקשים להתעורר.
***
ב- 27.2, מוצאי שבת הקרוב,
אני רוצה להזמין אתכם לערב בנושא,
"משיפוט לנתינה"
נפתח בו דיון על שיפוטים שיש לנו כלפי עצמנו,
נדבר על זה, נהיה שם בכנות.
אחרי כן, יעלה להופיע חברי היקר, אח ליבי, ירון מיטלמן, עם מיטב שיריו.
מוזמנים לבוא, אירוח וכיבוד קל עלינו, באהבה.
הכניסה בחינם