גם אני, כמו רב הלקוחות שלי בשיווק העסק שלהם, עוטף את עצמי בשכבות חיצוניות:
״זה היעוד שלי״
״יש לי קול פנימי שקורא לי לעשות זאת״
״זה המקום שאני נמצא בו בנתינה״
אבל אחרי שהן יורדות ממני, אז נשאר שם רק המקום שרוצה שכולם יאהבו אותי
שרוצה שההורים שלי יהיו גאים בי
שהחברים שלי מהעבר יראו שהצלחתי
המקום שרוצה שיעשו לי לייקים על הפוסטים שלי,
שיגידו לי שאני חכם, מיוחד, ובעל ערך.
המוקם שרוצה אישור, ואהבה.
וכמו רוב הלקוחות שלי, גם אני חשבתי שלפעול מהמקום שרוצה אהבה, שרוצה אישור, שרוצה שהורים שלו יהיו גאים בו.
זה, איך להגיד? מקום לא מספיק טוב.
מקום שהוא לא מספיק אמיתי, מקום שהוא חוסר הקשבה לעצמנו.
רק שלא משנה מה נגיד לעצמנו, וכמה זה נראה לנו פאתטי לעבוד מהמקומות האלו,
המקומות האלו מפעילם אותנו, המקומות האלו קוראים לנו.
וככל שאנחנו יותר משתיקים אותם, לא מדברים איתם, לא מרגשים אותם, הם רק צועקים חזק יותר,
וכשהם צועקים חזק באמת ולא מקבלים מענה, אנחנו פשוט נמנעים מעשייה בכלל.
כי המקומות האלו הם גם המנוע שלנו לצמיחה וגדילה.
כן ,הקשבה להם תגרום לנו לזוז. לגלות. לחקור. לשמוע.
אז כן אמא – אני רוצה שתהיי גאה בי.
כן אבא – אני רוצה שתגיד לי שאני עושה משהו טוב, שתחשוב שאני ילד טוב, שתאהב אותי.
כן חנה המורה מכיתה א' – שנכשלתי מולך במבחן מיצ"ב והזמנת את ההורים שלי לשיחה, אני רוצה שתראי שהצלחתי.
כן דריה – אני גבר טוב, אני מוצלח, אני מוכשר, תגידי לי שאני מספיק גבר בשבילך.
וכן המקומות האלו זה גם המנוע שלי, ואן לי שום חשק להתחבא מהם יותר.
ורק כשאני מרשה לעצמי להרגיש את זה, ורק כשאני מסכים לרצות את הצורך שלי באהבה, באהבה שמותנית בדבר, רק אז במקום הזה, אני פתאום שומע את הקול הפנימי שלי, את הקול המיוחד שלי.
רק אז אני מצליח באמת לראות איזה מתנה לי יש לתת לעולם.
רק אז אני יכול לראות אותי.