פיצול אישיות?
כשאני עובד מול ארגונים, או קבוצות של אנשים שמנהלים מיזים משותף, בפגישות הראשונות לכולם יש קול אחד, הקול של הארגון, הקול של המיזים.
הם מדברים באותה שפה, מהננים את הראש באותם המקומות, וזורקים לאוויר את אותן הסיסמאות,
ככל שהתהליך מעמיק, מתחילם לאט לאט להישמע גם קולות אחרים, ועובדים בארגון מתחילים להגיד דברים אחרים, אישים,
ותמיד יש מי שנלחץ, בדרך כלל זה אדם שהוגד כמבוגר אחראי על כולם , והוא רוצה מאוד להתמקד ולא להתפזר, וככו שהוא נלחץ יותר הקונפליט בין עובדים רק הולך ומתעצם.
הוא רוצה לחזור לאחדות לחזור לקול אחד,אבל ככול שהוא נלחץ הם רק מרגישם יותר חופשים ופתאום לכל אחד יש אפילו יותר מדעה אחת.
בסוף גם הלב שלו נפתח ופתאום גם הקול שלו נשמע בקול רם.
ורק שכל הקולות באמת נשמעים, פתאום נהיה בחדר מאוד נעים, ופתאום יש מקום לכולם, והם רואים שהם בכלל לא בקונפליקט אלא בעצם קול אחד.
וזה קורה לא רק בארגון שיש בו הרבה אנשים, זה קורה עכשיו אצלינו בפנים.
כלפי חוץ יש קול מאוד סמכותי שיודע מה החזון שלו מה המטרות שלו, ואיזה יעידם הוא רוצה להשיג,
ואם קצת מעמיקים, פתאום צפים עוד מלא קולות אחרים,
וגם כאן התודעה שהיא המבוגר אחראי מאוד נלחצת, ומנסה בכל הכוח להפסיק את הקשקשת,לסתום פיות ולחזור מיד לקול אחד.
ורק שהיא, התודעה, אותה גברת בעצמה, מרשה גם היא להגיד בקול רם את דעתה,
פתאום נהיה בפנים ממש שקט.
כל הקולות וכל הדעות שומרות על דעתם על אמונתים, וכולן הופכות ביחד לקול הכי נעים בעולם