אתמול רציתי לנסוע עם חבר לבר שנמצא קצת רחוק מהחוף בו אנו שוהים. הדרך הזמינה ביותר להתנייד עבורי הייתה במונית, ומוניות באיזור הזה של תאילנד הן סוג של טנדר פתוח, כשהנהג יושב מקדימה וכל התיירים יושבים מאחורה באוויר הפתוח, בשורות, ומחזיקים מוטות ברזל.
ישיבה מהסוג הזה עושה לי בחילות, ולכן החלטתי שאני לא מוכן לנסוע כך, אלא רוצה לשבת מקדימה כמו בנאדם. כששאלתי כמה יעלה לי לשבת מקדימה הנהג נקב במחיר שגבוה פי חמש מהמחיר הרגיל לנסיעה. ובגלל שזה תאילנד והמחיר היה עדיין סביר, ובגלל שאני מנסה כבר זמן מה להשתחרר מהנחת היסוד שיש לי שאומרת שאם יש אפשרות לשלם פחות וקצת לסבול, זה עדיף, החלטתי להסכים לשלם פי חמש. התיישבתי מקדימה והתחלנו לנסוע.
לילה, הנהג יושב לידי בשקט, רק אני והחבר שיושב מאחורה, במונית.
ואז פתאום עלתה לי מחשבה: אולי בטעות עלינו על רכב של פושע? עובדה, הוא ביקש את כל הכסף מראש, גבה ממני פי חמש, רק החבר שלי ואני כאן. חשוך מאד. הדרך הייתה נראית לי לא מוכרת. והנהג לא החליף איתי מילה. ופתאום עלתה לי מחשבה שאולי הוא רוצה לחטוף אותנו.
הסברתי לעצמי שאני בתאילנד, ואף אחד לא רוצה לחטוף אותי, ושהכל בסדר, ועכשיו התחלתי לדמיין שהוא נוהג באופן מאד לא בטיחותי. מהר מדי, ומסוכן. ובכמה הזדמנויות דמיינתי איך הרכב מתהפך, איך יש תאונה, איך אני נפצע. כל הזמן הסתכלתי על הסיבובים ועל שולי הדרך ועל החשיכה ועל המהירות.
רק כשהתחלתי לנסות להרגיע את הגוף שלי דרך תחושות ונשימות, פתאום יכולתי לראות שאין פה סכנה אמיתית. ואז בדקתי – האם לאחרונה עברתי את אחד ממחסומי המחשבה שלי? והתשובה מיהרה להגיע – ברור שכן. ברגע שבחרתי לשלם על הנסיעה הזו פי חמש, ולנהוג בניגוד להתניית יסוד שיש לי לגבי כסף, הגוף שלי עבר למוד סכנה, והתחיל לייצר לי כל מיני מחשבות התואמות את התחושה שיש בו. כמו אפקט כלים שלובים שיוצר אחידות בין המחשבות לגוף.
והיכולת באותו רגע להרגיש את מעבר הגבול התודעתי, לנשום אליו ולהבין שזה מה שקרה, איפשרה לי להשתחרר מאותן מחשבות.
כשירדנו מהרכב ושאלתי את החבר אם באמת הייתה נסיעה מסוכנת, הוא אמר שממש לא ושהנהג נהג באופן נעים וזהיר.
שינויים במחשבות שלנו סביב כסף יכולים להביא איתם תופעות לוואי של מחשבות שגורמות לנו לחשוב שאנחנו בסכנה. מודעות למקום הזה יכולה לעזור לנו במעבר מתודעה אחת עם כסף לתודעה חדשה. תודעה של שפע.