כנות זו תמיד בקשה לאהבה

אני אוהב לצאת עם עצמי למקומות. בעיקר להופעות.
אני מגיע, תופס לי את הפינה שלי, מזמין לי משקה, ומתבונן מבחוץ על הנעשה, בלי שאני צריך לתת דין וחשבון לאף אחד שהוא לא אני.
ולפני כמה שבועות היה לי ערב כזה:
אני ועצמי יצאנו לראות הופעה של מישהו שאני לא מכיר,
ואיך שהתיישבתי ראיתי אותו, הוא גם בא לבד.
אני מכיר אותו דרך חברים משותפים,
אבל חוץ מהיי וביי, אנחנו כמעט ולא משוחחים.
הרמתי את היד לנופף לו לשלום, אבל במקום לנופף לי חזרה וללכת, כמו תמיד, הוא פתאום התקרב אליי.
הושטתי לו יד, הוא הושיט לי את שלו, ואמר מייד: "אתה יודע שאני לבד פה בגללך?".
—
ולאור העובדה שלא תכננתי בכלל ללכת להופעה הזו עד לפני חצי שעה,
ולאור העובדה שהדבר היחיד שאני יודע עליו זה מה השם הפרטי שלו ולא שום דבר מעבר,
לא הצלחתי להבין למה הוא אומר לי את זה,
אז חייכתי אליו בפרצוף של "בא לך לחזור על הבדיחה? לא הבנתי".
אבל הפרצוף שלו מאידך, נשאר לגמרי רציני,
וכשראה שלא הבנתי, המשיך והסביר:
"כן, אני מתכוון ממש ברצינות. אתה, בתור מר כנות, זה שכותב כל היום פוסטים על איך להיות בכנות ואיך להגיד את האמת, צריך לדעת שאולי לחלק מהאנשים זה מתאים וסבבה והכל, אבל לי למשל, זה הרס את הזוגיות".
בדבריו האלו הוא היה די נסער, ומעט תוקפני אפילו,
והאמת היא שגם ניהלנו את חצי השיחה הזו כשהוא עומד ומרוגז ואני יושב והמום,
אז בהחלטה של רגע פשוט הצעתי לו לשבת לידי, ושאלתי, אם אולי בא לו, עד שההופעה תתחיל, "לספר לי מה קרה?".
—
ואז הוא סיפר:
"אז עמדנו לצאת לפה ביחד, אשתי ואני, וכשהיינו מוכנים ליד הדלת היא הסתובבה אליי ושאלה אותי "איך אני נראית"?
ואז עניתי לה, בכנות, שהאמת היא שאני לא אוהב את מה שהיא לובשת,
והיא שאלה למה, ואמרתי שזה קצת משמין אותה.
"וואוו וואוו איזה חזית נפתחה שם" הוא המשיך ותיאר,
"כדור שלג מטורף. היא אמרה שאני חצוף, אני אמרתי שהאמת היא שהיא מאד השמינה ושלא תשחק אותה שהיא לא יודעת את זה, היא עיקמה פרצוף, אני קיבלתי פתאום אומץ ואמרתי לה שאני כבר לא בטוח אם אני נמשך אליה, ושאם היא רוצה שיחזור להיות בינינו טוב היא חייבת לתפוס את עצמה בידיים ולרזות, היא כמובן התחילה לבכות, להגיד שמגיע לה שיאהבו אותה כמו שהיא, שאני אדם רדוד ושטחי, אני אמרתי לה שהיא רדודה ושטחית, כולל הסברים, מפה לשם הכל יצא מפרופורציה, פתאום צעקתי לה שנמאס לי ושאם לא היו הבנות הייתי עוזב היום, והיא אמרה שבאמת עדיף שאני אלך כבר היום, וזהו יצאתי לבד.
תגיד את האמת: לא עדיף שהייתי אומר לה "את נראית סבבה??".
–
"ברור שעדיף" עניתי, "נשמע שזה היה ממש לא נעים".
שתקנו דקה ואז שאלתי: "תגיד לי, אפשר לשאול אותך שאלה?"
"בטח" הוא אמר, ואז שאלתי: "זה באמת מפריע לך שהיא השמינה?"
"כן אחי!" הוא קפץ "היא עלתה איזה 10 קילו!!"
"אוקיי, ומה בזה מפריע לך?" הקשיתי,
"שמאז שנולדה הבת השנייה שלנו, לפני שנה, היא כבר לא נראית כמו שהיא הייתה פעם, היה לה גוף סוף, ועכשיו הוא יפה, אבל לא כמו פעם".
"נו? ו?" שאלתי
והוא המשיך: "והיא חזרה לעבוד בתל אביב, יוצאת כל בוקר ב- 7 ואני תקוע עם כל ההשכמות והלבשות ולקחת לגן, חוץ מזה אני גם לפעמים מחזיר אותן והיא חוזרת הביתה רק ב-8 בערב, תמיד נרדמת בסלון מול הטלביזיה, אני אפילו לא מעיר אותה, הילדה עוברת למיטה שלנו בלילה, אנחנו לא נרדמים ביחד, לא צוחקים במיטה, כל היום רק מחליפים מידע ומשימות, אני בכלל לא בטוחה שהיא עדיין אוהבת אותי, היא לא שאלה אותי איך היה בעבודה כבר חצי שנה לדעתי….",
והמשיך:
"תכל'ס אני עוזר אמא, אבל מה עם הצרכים שלי, הרצונות שלי? למה היא לא מנסה להתלבש בשבילי יפה, לרדת במשקל, להתאמץ בשבילי? פשוט לא אכפת לה ממני. נראה לי שאני כבר לא מעניין אותה…." ופתאום הוסיף "יש מצב שהיא חושבת על להיפרד ולא אומרת…אולי הפחד מזה מנהל אותי, אלוהים איזה דביל אני שאמרתי לה את זה!!".
—
ההופעה התחילה, ואז עברנו ללחוש.
בשקט בשקט הסברתי לו, שלדעתי, הכנות בהחלט יכלה לעזור לו פה,
והכנות מבחינתי היא להגיד את הרובד היותר עמוק,
להגיד לבת הזוג שלך את האמת הכי פנימית:
"אני צריך שתאהבי אותי", למשל, או: "אני צריך שתראי אותי", וגם – "אני מרגיש שאיבדתי אותך לתל אביב ולתינוקת ולבקבוקים, אני מפחד שתלכי ממני".
סיפרתי לו, שלי עצמי יש מבחן כדי לדעת אם אני בכנות:
אני בודק אם מה שאמרתי זו בקשה לאהבה.
ואם זו לא, למשל אם אני אומר דברי בקורת, כעס, או אפילו מרגיש שנאה,
אז אני יכול לדעת שמתחבאת שם כנות יותר עמוקה,
ואני צולל עוד ועוד,
עד הכי עמוק,
עד שאני מגיע לבקשה לאהבה.
ושם, בבקשה לאהבה, אני יודע שהגעתי לכנות.
—
המשכנו לראות ביחד את ההופעה, ומתישהו הוא נעלם.
אני מקווה שהוא הלך לדבר איתה.
–
–
–
כנות
http://www.kanot.web-owl.co.il/