חלומות

הוא נכנס למשרד שלי מיואש לחלוטין.

"אני אדם בלי חלומות"' פסק.
הוא סיפר לי שהוא בן 39, עבד עד לפני חצי שנה בחברת הייטק,
פוטר בגלל שלא הבין את הפוליטיקה של הארגון (״אני תמים מדי״),
וכבר חצי שנה שהוא בלי עבודה.
כולם סביבו אומרים לו שזה הזמן להגשים את החלום האמיתי שלו, אבל ״אם עוד פעם אחת מישהו יגיד לי את המילה חלום, אני אנתק איתו קשר״.
הוא המשיך וסיפר שמהיום שהוא זוכר את עצמו, כולם רצו לדעת ״מה אני אהיה כשאהיה גדול״, ובזמן שלכולם היו רשימות של חלומות:
להיות שחקן, זמר, תסריטאי, רופא, איש עשיר, מוזיקאי, לטיל מסביב לעולם,
הרשימה שלו הייתה ריקה: ״דף לבן וחלק״, אמר.
והוא המשיך ופירט: ״החיים זימנו לי סיטואציות שונות, שבתוכן היו לי רצונות לטווח קצר, למשל כשפגשתי את אישתי אז רציתי לצאת איתה, ואז להתחתן איתה. אח״כ
הייתי צריך כסף, אז התחלתי לעבוד כאיש שירות בחברה, ושם רציתי להתקדם לתפקיד אחר. הלכתי ללמוד כי כולם למדו, החיים זרמו לי, הייתה לי עבודה טובה ומשפחה, אבל תמיד הרגשתי שהכל מתנהל ללא כל רצון אמיתי ממני, פשוט דבר גרר דבר״.
והמשיך –
״וזה לא באמת הפריע לי, כי כזה הייתי, אדם בלי חלומות. גם חברים טובים, שניסו לעזור לי למצוא חלום כזה או כזה, לא עזרו, באמת שאין לי שום דבר שאני רוצה להיות…..אבל היום באתי אליך, כי אישתי קוראת אותך, והיא אמרה לי שאולי אתה תוכל לעזור לי לעבור את התקופה הזאת שאני נמצא בה: יצאתי מהמרוץ, ולהיות בחוץ בלי רצון ברור, עושה אותי בדיכאון, אני כל היום מול הטלביזיה, לא עושה כלום, אין לי חשק לכלום. לכן באתי״.
ואז סיים בעיניים דומעות: ״הלוואי והיו לי חלומות. כמו לכולם״.
–
״ורצונות קטנים? יש לך?״ שאלתי
״לא. כלום. רק ריק״, השיב.
״אז יש לי משימה בשבילך״, אמרתי.
״משימה? טוב גם ככה אני לא עושה כלום״, השיב.
והמשכתי:
״תנסה בימים הקרובים לבדוק אם עולים לך רצונות קטנים.
תרשום אותם על דף, גם אם אחרי 2 שניות הם נעלמים״.
סיימנו כך, והוא יצא, מבלי שביקש לקבוע שוב.
ובגלל שאני אישית מחכה תמיד שהלקוח יבקש לקבוע שוב, אני לא אוהב להציע ושיקבעו איתי מחוסר נעימות, כך זה נגמר בעצם.
–
ואחרי כמה חודשים, פתאום קיבלתי ממנו טלפון:
״אפשר להיפגש?״ הוא שאל, אולי קצת מבויש שנעלם לכל כך הרבה זמן
״ברור״, אמרתי לו בשמחה, נותן לו להרגיש שאין זמן וקצב קבועים מראש, לתהליך.
לפגישה הוא הגיע עם רשימה של לא פחות מ- 60 רצונות, שהוא כתב!
״אלו הרצונות שעלו לי בתקופה הזו״,
הוא אמר לי,
״אבל את כולם אני כבר לא רוצה יותר״, הוסיף, ״רק בגלל שאמרת לרשום אותם גם אם אני אתחרט, אז רשמתי״.
–
עברתי על הרשימה והיה שם הכל מהכל:
לצאת לטיול מסביב לעולם, לעזוב את אישתו ואת הילדים, להיות נגר, סטנאדפיסט, ועוד ועוד ועוד.
״מצוין״ אמרתי, והוא שאל: ״מה מצוין בזה??״.
״יש לך רצונות, יש לך חלומות״, אמרתי,
״כן אבל את כולם אני רוצה בדיוק לאלפית שניה ואז אני מוחק אותם. זה לא נקרא״.
טוב אמרתי, אבל אפשר לתת לך עוד משימה?״
״כן״ הוא אמר, ״כמו שאמרתי לך אני משועמם, חוץ לשלוח עוד ועוד קורת חיים אני לא עושה כלום״.
אז ביקשתי ממנו, שבכל פעם שעולה לו רצון, שירשום לידו, למה הוא כבר לא רוצה אותו, ממש את כל הדברים שעולים לו בראש בנושא.
–
והפעם איך שסיימנו הוא ביקש שנקבע עוד פגישה, אליה הוא הגיע מלא ברגשות: עצב, שמחה, התרגשות, הכל ביחד.
״תראה״, אמר לפני שאפילו הספקתי להגיד לו שלום: ״הבנתי הכל: יש לי באמת רצונות, פשוט רצונות לא הגיונים. אני פשוט צריך למצוא רצון הגיוני״.
והמשיך:
״נגיד היה לי רצון השבוע למכור אוכל שאני מכין, סתם בשביל הכיף, אני מאוד אוהב לבשל, וחברים אומרים לי שאני מבשל מעולה, אבל אז ישר עלו המחשבות של איך זה יראה כלפי חוץ?
שמאיש הייטק מצליח הפכתי לבשלן ביתי? אף אחד לא ייקח אותי אחרי זה לעבוד בתחום שלי בהייטק. וגם חבל לבזבזב את הזמן על לבשל במקום לשלוח קורות חיים. וגם האוכל שלי לא מספיק טעים. והנה, תוך כמה שניות הרצון הזה — תודה לאל — נעלם. מזל שיש לי שכל ישר, ואני לא מקשיב לרצונות שלי!״
–
״אתה צודק״, אמרתי, ״זה באמת מזל שיש לך שכל ישר,
אבל לפני שאנחנו מוותרים על הרצון הזה,
אפשר לעשות משחק קטן?
״ברור״, הוא אמר
ואמרתי לו: ״בוא ניקח אחת אחת את הסיבות של למה לא, ונראה, אם אפשר למצוא להם פתרונות?״
״מה זאת אומרת?״ הוא שאל,
״נגיד שעכשיו אנחנו מעלים בפייסבוק, מודעה כזאת שאתה מכין אוכל למכירה?״ והוא עצר אותי: ״אין סיכוי, זה כבר לא הרצון שלי. אתה לא מכבד את השכל הישר שלי״, קולו היה כועס פתאום.
״מה פתאום אני הכי מכבד אותו בעולם, אני רוצה לנסות משהו, אתה מוכן?״
הוא נשם עמוק, לרגע, ואמר : ״כן, אבל רק בכאילו״.
ואז המשכתי – ״בוא ניקח את הדבר הראשון שאמרת: איש הייטק הופך לבשלן. זה מבייש אותך, ואתה מפחד, שזה יפגע לך במציאת עבודה״.
הוא הנהן.
״אז אולי, נגיד, נכתוב בהתחלה כך: חברים יקרים, בזמן שאני חושב על הג׳וב החדש שלי בהייטק (ואם יש לכם הצעות מתאימות, תשלחו לי כמובן), אני לוקח את תחביב הבישול שלי (מספרים שאני מדהים, סמיילי), ומשחק איתו קצת: בהתאם, פעם בכמה ימים אני אכין סירים של אוכל שאני אוהב, ומי שבא לו, יוכל לקנות לו מנה לצהרים, וזה רק עם עוד לא טעמתם אף פעם בישולים של הייטקיסטים״.
הוא חייך.
ואז עברנו לדבר השני:
״אתה אומר שחבל לך לבזבז את הזמן, נכון? אוקיי. בוא נבדוק: כמה זמן ביום, נטו, אתה שולח קורות חיים? שעה אתה אומר, נו, אז זה בהחלט משאיר לך זמן לבשל, לא?״
–
עברנו כך דבר דבר, וביחד ניסחנו מודעה בפייסבוק, על ההייטקיסט שבזמן הפנוי שלו, מכין אוכל טעים ומקורי.
הוא יצא מרוגש ואמר לי: ״אתה קולט? זה הרצון הראשון שלי בחיים!״
אחרי הפגישה הזאת לא שמעתי ממנו, וגם לא ראיתי שהוא פרסם בסוף את המודעה כזאת, אבל בדיוק לפני שיצאנו ליוון, הוא התקשר אליי: ״פתחתי עסק״, הוא אמר, ״כשתחזור אני רוצה תהליך מסודר של שיווק, עכשיו אני יודע בדיוק מה אני רוצה, ומהם הרצונות שלי, ומה אני צריך בשביל להגשים אותם״.
–
הרבה פעמים הרצונות המובילים שלנו פוגשים רצונות אחרים בתוכנו, כחלק מ״מערכת ההפעלה״ שלנו:
למשל הרצון בביטחון,
או רצונות אחרים של ״השכל הישר״.
במקום להילחם בהם, להשתיק אותם, או לוותר על הרצונות שלנו,
אפשר פשוט לראות איך אפשר לתת גם להם מקום, בתוך הרצון המוביל שלנו.
שיווק כן:
לתת מקום לכל מה שאנחנו, בלי לנסות לשנות כלום.