הצלחה הולכת עם הצלחה

איימי שלי מאוד אוהבת מים,
אבל מפחדת לשחות.
לא משנה באיזו קונסטלציה:
על הידיים שלי, על הידיים של דריה, עם מצופים, בתוך גלגל ים,
היא בשום פנים ואופן לא מוכנה להיות במקום שהיא לא עומדת בו יציבה עם שתי רגלים על הקרקע.
–
וכידוע אנחנו בחופש הגדול, כל הקייטנות כבר נגמרו, וגם הגן של איימי יצא לחופש,
ואני ודריה – כמו אני ודריה – נכנסנו לתורנות של יום אני עם הילדים ויום היא.

והבוקר, בתור שלי עם הילדים, אחרי שפינקתי אותם בארוחת בוקר, החלטנו ללכת לבריכה.
אני לא יודע אם סיפרתי לכם, אבל אני יכול להיות קצת חרדתי, ובריכה זה מקום שאני רוצה להיות עם שלושתם כל הזמן.
הגדולים שלי מן הסתם רוצים להיות בעמוקים,
ואיימי שלי, למרות שהיא הייתה עם מצופים וגלגל ים, לא הסכימה להיכנס איתנו לברכה,

לא הסכימה לשבת על המדרגה,
וגם לא הסכימה לשבת עליי בבריכה של הקטנים,
פשוט כלום.
–
אז בהתחלה התחלנו בשכנוע:
"בואי, כדאי לך, את לא מבינה איזה כיף פה, את מפסידה".
כשזה לא הצליח ניסינו לדבר אתה בהגיון: הסברנו לה שהמצופים מלאים אוויר, שאי אפשר לטבוע אתם,
ומשם המשכנו להשוואות:
"תראי את הילדה הזאת, היא יותר קטנה ממך וכבר שוחה עם מצופים, אם לה לא קורה כלום למה שלך יקרה?"

אבל פחד הוא הרי קול הגיוני:
איימי יודעת, מהיום שהיא התחילה ללכת, שהרגליים צריכות להיות על הרצפה,
ולשנות לה את כל תפיסת העולם – התברר כפרוייקט לא מבוטל.
וכמו באתגרים אחרים אצלנו במשפחה, כל אחד רצה להראות שהוא זה שיעזור לה לעבור את השינוי, שהוא זה שהכי מבין אותה,

ואורי היה הראשון:
הוא הראה לה כמה זה כיף לשחות, ואיך זה כדאי, הזמין אותה לבוא לשחות, הציע לתת לה יד, ניסה לשחד אותה בגלידה וארטיק,
אבל כלום לא עבד – איימי לא זזה מהמדרגה הראשונה.

ואחר כך עלמה ניסתה:
היא סיפרה לה איך גם היא פחדה כילדה, ואיך גם היא התגברה על הפחד, ולמדה לשחות, ועם המון חיבוקים ונשיקות ניסתה לקחת את איימי רק לעוד מדרגה אחת למטה.
אבל כלום לא עבד – איימי לא זזה מהמדרגה הראשונה.

ואחר כך תורי הגיע:
ניסיתי להשתמש בסמכות הורית: "תסמכי עליי" אמרתי בקול בוטח, "אני בחיים לא אתן לשום דבר רע לקרות לך, את איתי",
ואפילו לרגע אחד הרמתי אותה למרות שהיא התנגדה,
אבל היא בכתה כל כך חזק, שישר החזרתי אותה,
וכך גם אצלי, כלום לא עבד – איימי לא זזה מהמדרגה הראשונה.

ואני רוצה להסביר שבשבוע האחרון (בגלל שאני בקרוב מעביר עוד הרצאה על שיווק כן),
ראיתי שעות של סרטוני הרצאות,
עוד ועוד מנטורים שמרצים על שיטות שונות של "איך להצליח בחיים", "איך להתגבר על פחדים" או "איך להפוך לאנשים מצליחנים".
ובשעה ששלושתנו ניסינו לעזור לאיימי,
נזכרתי בכל הסרטונים האלו,
שמלמדים איך להצליח,
ונזכרתי פתאום, שזה בדיוק מה שכל כך קשה לי בסרטונים האלו:
קלטתי שאני והילדים מנסים לשנות את איימי, להפוך אותה למישהי אחרת, למישהי ששוחה בברכה,
רצינו שהיא תבין משהו, או תסמוך על משהו, או תלמד מאיתנו משהו, שהיא עוד לא יודעת.
ולמרות שזה היה גם הרצון שלה (היא הרי רצתה לרצות אותנו, ולהצליח לעשות את זה)
הפחד שלה היה חזק יותר:
היא יותר רצתה להיות בטוחה, מלהיות מצליחה.

ואיך שהבנתי את זה,
שמחתי להיזכר שאני עובד אחרת,
שאני מאמין במשהו אחר,
שאני מלמד משהו אחר.
נזכרתי בכנות.

ואז קיבצתי את עלמה ואורי לישיבת חירום,
הסברתי להם את זה,
והם ישר הסכימו איתי,
הסכימו שעשינו הכל, חוץ מדבר אחד,
חוץ מלהיות עם איימי במקום שהיא נמצאת בו:
לחזק, לאהוב, לקבל,
בדיוק את איפה שהיא עכשיו.
לתת לה ביטוחן במה שהיא כבר עושה,
להראות לה כמה יפה היא שוחה, כמה היא גיבורה ואמיצה, להראות לה שכבר ברגע הזה היא מצליחה.
וככה היה:
חזרנו אחרים, מפרגנים, רואים את כל הטוב במקום שהיא נמצאת בו עכשיו,
בלי לרגע אחד לנסות לקחת אותה למקום אחר, או לשכנע אותה אותה להיות במקום אחר,
הענקנו לה פרגון על איך שהיא קופצת על המדרגות, ואיך שהיא שמה רגליים במים,
וככה לאט לאט היא ירדה עוד מדרגה ועוד מדרגה.
–
וממש רגע לפני שהלכנו הביתה,

היה פתאום רגע אחד,

שבו היא הרימה את הרגליים מהרצפה,

ולמשך כמה שניות שטה עם המצופים במים.

כי אם בכל רגע יש אהבה וקבלה של הרגע הזה,
הרגע הבא מגיע באהבה וללא כל מאמץ,
מתי שהוא צריך להגיע.
והצלחה היא לתת אישור בדיוק לאן שהגענו,
הצלחה מושכת הצלחה, ובשביל להצליח צריך להרגיש מצליחן,
והיחיד שקובע אם אנחנו מצליחים, זה רק אנחנו.

****************************
כנות,
מפגשים אישיים וייעוץ שיווקי בשיטת השיווק הכן,
בכרכור ותל אביב.
http://www.kanot.web-owl.co.il/
מוזמנים.