יש לי לקוח שיש לו עסק מאוד מצליח,מהרגע הראשון הכל הלך לו טוב. המון לקוחות, הכל עובד כמו שצריך, כולם מרוצים. אתמול אני מקבל מימנו טלפון מפתיע, ״כבר תקופה שהעסק שלי צולע״ הוא אומר לי צולע אני שואל? כן הוא אומר, ודווקא יצאתי במסע פרסום גדול, אבל הכל ירד ב50%. אני חייב שניפגש,אני צריך לעשות אסטרטגיה חדשה, אולי נשנה את הקמפין, או שאולי צריך לעשות סרט חדש…….. רגע, אני אומר לו – לפני הקמפנים, מה שלומך? וכך אנחנו נכנסים לשיחה עמוקה, שבה אני מגלה שבזמן האחרון הוא מרגיש, שעם כל הצלחה של העסק הוא שכח משהו חשוב: הוא שכח את האומן היוצר שבו. ושבחודשים האחורנים הוא החליט שהוא רוצה לתת לו שוב מקום, ויותר מזה הוא מרגיש שהוא צריך לבחור: או שהוא אומן יוצר, או שהוא בעל עסק מסחרי. או שהוא מפרנס את המשפחה שלו, או שהוא הולך אחרי הלב שלו. רגע, אני שואל אותו, העסק שלך זה לא הלב שלך? בעסק שלך אתה לא אומן יוצר? העסק שלך מבטל את כל מי שאתה? והאם באמת אין דרך לשלב את הדברים יחדיו, גם את האומן היוצר וגם את עסק שלך? ואולי הם לא חייבים להיות ביחד, אולי כל אחד יכול לחיות בנפרד, ועדין לא לפגוע אחד בשני, האם באמת אתה חייב לבחור? זה בסדר לפחד לאבד אותו, אמרתי לו, ואולי בגלל זה יש לך ירידות במחירות של השירותים שלך. תבדוק האם באמת אתה צריך לוותר על דבר אחד למען דבר אחר, או שאולי שניהם יכולים לשרת את המטרה היותר גדולה שלך בעובדה יחדיו, הרי שניהם אתה. לא תמיד אנחנו מצליחים לראות איך מי שאנחנו, משתלב בכל דבר שאנחנו עושים בחיים, וכל כך הרבה פעמיים מפחדים לאבד חלק בעצמינו לטובת חלק אחר. האמת היא שהאומן היוצר שבנו לא יכול ללכת לאיבוד אף פעם, הוא תמיד שם, גם עם נגרש אותו, הוא לעולם לא ילך.
פרסום ושיווק של העסק שלנו, הוא חיצוני.
אבל מה שבאמת משפיע על השיווק שלנו, זה קודם כל מה שקורה לנו בפנים, ואם אנחנו מפחדים או מרגשים מאוימים, שחלק אחד שלנו הולך לאיבוד, המערכת שלנו מיד תעצור הכל בכדי להגן עליו…
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד מאמין בעבודת תקשורת חיצונית, סרטים, קמפנים פיסבוק, גוגל וכל מה שיש לשוק להציע, אבל הדברים האלו צרכים להיות בשבילנו מדרגות שדרכם אנחנו יכולים להוציא את הבפנים שלנו – החוצה.
אני לא יודע האם העצה שנתתי לבעל העסק, תעזור לפרסום שלו, והאם הלקוחות יחזרו להגיע, אבל בסוף השיחה הוא הרגיש הרבה יותר טוב לגלות ששום דבר בו לא הלך לאיבוד.