טוב אני חושב שכל מי שקורא אותי יודע שאני דיסקלת.
העניין בדיסלקציה זה הפער.
הפער בין מה שאתה יודע,למה שיוצא החוצה
בין מה שאתה רוצה להגיד לבין מה שנכתב בסוף על הדף.
מי שלא דיסלקת לא יכול להבין עד כמה זה מתסכל הפער הזה.
שהיתי ילד והייתי לומוד לבחינה בהיסטוריה או בספרות הייתי יודע מצוין את החומר ברמה של 100,אבל בסוף הייתי מקבל 25 40 50 60 במבחן.
לא משנה כמה הייתי מתאמץ כמה הייתי משתדל, תמיד תמיד הייתי מקבל ציון הרבה פחות מימה שהייתי יודע.
בגלל שבתקופה שלי פחות דיברו על דיסלקציה, ופחות היו מודעים לזה כבעיה.
אז חוץ מימני אף אחד לא האמין לי שאני יודע את החומר,ובסופו של דבר גם אני לאט לאט איבדתי את הבטחון ולאט לאט התחלתי לחשוב שאולי אני מרגיש שאני יודע ממש טוב את החומר, אבל בספו של יום, אני לא יודע כלום.
שנים לקח לי לשקם את הביטחון הזה בחזרה להבין שגם אם כלפי חוץ אני לא מצליח להביא את עצמי כמו שצריך, זה לא אומר שום דבר על מה שקורה אצלי בפנים.
בגלל שאני עובד בשיווק, ואני פוגש כל כך הרבה אנשים שזה הסיפור שלהם.
אני מבין שזה לא רק לדסלקטים, יש המון דברים שיוצרים את הפער הזה.
ושיש המון אנשים שיש להם פער בין מה שקורה אצלם בפנים למה שקורה אצלם בחוץ.
אני פוגש אנשים שכבר מזמן לא מאמינים למה שקורה אצלם מבפנים.
וששופטים את עצמם רק על מה שקורה בחוץ.
ותאמינו לי זה כאב גדול מאוד, וגם מאוד מקשה אליהם בשיווק העסק שלהם.
לכן חשוב לי מאוד להזכיר לכם, מורים, הורים, סתם מבוגרים שבאים במגע עם ילדים.
מה שאתם פגושים בחוץ זה רק חלק קטן מי מה שקורה בפנים, עמוק בתוך המוח והנפש של הילד,
תעשו טובה תשדלו לא לשפוט אותם רק לפי התוצאות החיצוניות שלהם.
כי לילדים ואמת שגם למבוגרים, קשה להפריד בין מה שקוה בפנים למה שקורה בחוץ.
ואם אתם אומרים להם משהו אל איך שהם בחוץ,הם חושבים שזה ביקורת גם על איך שהם בפנים.
ולמרות שמבפנים הם מרגישם אחרת,הם בסוף מאמינים לכם.
ואז כל האמון שלהם במה שהם, פשוט הולך לאיבוד.