לפני כמה חודשים הזמינו אותי לפגישת עבודה בנוגע לסרטון ויראלי.
האמת שכבר כשקראתי באתר על החברה, פחות התחברתי לפעילות שלהם, ובד"כ אני משתדל שלא לעשות פרוייקטים שמנוגדים לאני מאמין שלי,
אבל על הנייר לא היה שם שום דבר קונקרטי שהיה מנוגד לעקרונות שלי, אז החלטתי ללכת לפגישה איתם ולראות מה יהיה .
ומסתבר שגם בפגישה עצמה הרגשתי שזה לא ממש מדוייק: האנשים עצמם היו שונים ממני, הם חיפשו דברים אחרים, וכל פעם שאמרתי משהו שקשור לרגשות, הם עיקמו את הפנים.
ותכל'ס כל הפגישה הרגשתי שאני במאמץ להרשים אותם.
(זה מצחיק שדווקא במקומות שאנחנו לא מרגישים בהם חיבור, המאמץ והרצון שלנו להרשים גדול יותר).
מכל מקום הפגישה הסתיימה, ואני יצאתי ממנה מותש.
למחרת בבוקר אחד המנהלים שהיה שם התקשר אלי, הוא אמר שהוא מאוד התרשם ממני,
וביקש הצעת מחיר, כולל לינקים לסרטים שעשיתי, לדוגמא.
עכשיו עד היום הפקתי יותר מ- 100 סרטים, אבל כשהוא ביקש דוגמא לא ידעתי מה לבחור:
פתאום ראיתי את כל הפרוייקטים שלי דרך העיינים שלו, שלהם, דרך מה שהם חיפשו: משהו טכני, קר, שמעביר את המסר מהר, בלי לעבור דרך הלב, רק דרך הראש.
אבל בכל זאת מצאתי ושלחתי 3 סרטים לדוגמא והצעת מחיר.
בדיעבד אני רואה שבחרתי אז, ממש כאילו בכוונה, את הסרטים הכי לב והכי מבוססי רגש שיש לי,
כאילו אמרתי לו: זה אני, רוצה רוצה ,לא רוצה לא צריך.
מכל מקום כמובן שהוא שלח לי מייל לקוני בחזרה, תודה זה לא מתאים.
יכול להיות שזה היה המחיר, אבל אני בחרתי להיתפס לתיק העבודות.
ואני – שיצרתי את המציאות הזו, צעד אחרי צעד, מצאתי את עצמי מרגיש כאילו קיבלתי בעיטה מתחת לחגורה.
במשך כמה שעות הסתובבתי כמו אריה בכלוב של עצמו,
מלקה את עצמי, חושב שאני חייב לפתוח סקשן שלם של סרטים שכליים.
מרגיש שאולי הלכתי קצת יותר מדי רחוק עם הלב הזה שלי,
שכדאי שאני ארגיע, שאשתנה, שאתאים את עצמי לשוק, וכולי.
וכל זה מלווה בחרדה כלכלית –
הנה, כל השפע יכול ברגע אחד להעלם, אם לא אשתנה אף אחד לא ירצה אותי, לא ירצה את השירותים שלי, ואז לא יהיה לי איך להאכיל את הילדים שלי, לא יהיה לי ערך, אף אחד לא יאהב אותי.. וכולי וכולי.
תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום.
אבל אז כך פתאום, בלי שום הודעה מקודמת.
זה קרה:
פתאום מחושך גמור זה הגיע:
"ויהי אור".
פתאום הבנתי את מה שהייתי צריך להבין כבר בהתחלה:
אני עושה סרטים מבוססי לב אני עושה סרטים מבוססי רגש.
אני רוצה לראות אנשים, סיפורים, רגשות, לפגוש לבבות אחרים.
ופתאום לא כעסתי עליו.
ופתאום לא חשבתי שהוא לא מתאים.
הבנתי שזה אני שניסיתי להתאים את המוצר שלי, אליו.
ואז רציתי להתקשר ולהגיד לו: היי, אתה טועה, אני האדם הכי נכון לפרסם את המוצר שלך,
אני יכול למצוא בו את הלב, אני יכול לגעת באנשים, אני יכול לחבר אנשים דרך הרגש למוצר שלך,
הרי גם אתה מייצר מוצרים כדי לגעת באנשים, השיווק שלי עובד יותר מכל שיווק אחר וכולי וכולי.
אבל לא עשיתי את זה.
נשמתי עמוק, אני זה אני, והוא זה הוא.
וכמו שאמר לי חבר טוב פעם: אי אפשר לכפות על אחרים את מה שהם לא מבקשים.
אז נשמתי שוב, ואמרתי תודה על השיעור החשוב, שהמשיך לי עוד את הדיוק,
והסביר לי שאני לא רק עושה שיווק וסרטים,
אלא שאני עושה שיווק בכנות, וסרטים מבוססי רגש ולב.
לא עברו כמה שעות מאז ההבנה, והשיווק הפנימי התחיל לעבוד.
וכך מאז הגיעו לחנות שלי רק פרויקטים מבוססי רגשות:
האמהות של הנערים החטופים,
עוד פרסומת שתצא בקרוב,
פרויקט מקסים של חברי הכנסת, בקרוב תראו, כמה רצון לאהוב יש שם,
בית ספר מיוחד ומעניין שמתעסק עם ילדים בדיוק כמו שאני הייתי, שהחיבור בין הילדים לצוות פשוט מדהים
וזאת רק חלק מהרשימה, כי היא עוד ארוכה 🙂
מדהים כל פעם מחדש לגלות,
שברגע שיש הקשבה, יש דיוק,
וכשיש דיוק, יש שיווק פנימי,
ושכשיש שיווק פנימי,
החנות פתוחה,
והלקוחות באים.