הורות השיעור הגדול של החיים

ואתה עומד שם, ניפגש אתה בשנית, רק בדרך אחרת.
הפעם היא מביטה אליך מתוך דבר שאותו אתה אוהב יותר מכול, אפילו יותר מעצמך.
הפעם, היא נמצאת בתוך אהבה.
האם תוכל לחבק אותה?
האם תוכל לקבל?
האם תוכל לסלוח לעצמך שכן, יש בך את התכונה הזאת הארורה?
אולי אפילו תוכל לראות, בה ברכה…?
או שתנסה להילחם בה עד חורמה:
מילא שהעזת וצצת אצלי,
אבל לא אתן לך גם לכבוש את ילדיי!
ותנסה לשנות בכל דרך, במילים יפות, במילים מכוערת, בכעס, באיבה.
ובדרך תשנא שוב את עצמך, כי הרי אותה תכונה, נמצאת בדבר אותו אתה אוהב מכל, והנה ממש לנגד עיניך, אתה כועס גם עליה, או עליו,
על אותה נשמה רכה, שלא עשתה שום דבר חוץ מלהיות עצמה.
אותה נשמה שקיבלה – בדיוק כמוך – את התכונה.
אז רגע לפני, שאתה משנה, רגע לפני שאתה יוצא שוב למלחמה,
תסתכל בזוג העיניים שמביטות בך בחזרה.
תסתכל עמוק בפנים ותזכור:
יש שם נשמה.

אני יודע כמה זה קשה, לפגוש בילדים שלנו, את התכונות שאנחנו לא אוהבים בעצמנו.
זה שיעור קשה, קשה אבל חכם, כי אין לנו דרך אחרת, מלבד לקבל אותם בדיוק כמו שהם.
ובדרך לשם, אולי גם נסכים לראות, שהרי ברא אותנו כמו שברא.
ואולי בסוף הדרך, וכן יש שם דרך, דרך של אהבה, אהבה ליקרים מכל,
דרך הילדים המושלמים שלנו, נזכה גם אנחנו באהבה עצמית.