כנות – לבלות איתי

ומאד, מאד, רוצה, שהכנות תגיע לכמה שיותר אנשים. ומאד, מאד, רוצה, שהקהילה שלי תגדל עוד ועוד, ולהיות מעורב בחיים של הילדים ולהשקיע בזוגיות ולהיות חבר נאמן ואהוב?

אז בגלל כל זה, אני פשוט מתחמק מלהרגיש את הרגש הזה.
פשוט מדחיק אותו ובמקום לחשוב על הדברים האלה, אני חושב על הסדנא.

אז היום בבוקר כשהבנתי את זה, קודם כל הסכמתי לעצמי להרגיש את העומק של זה. של מה זה אומר, לשכוח אותי? מה זה אומר להרגיש שנטשתי אותי? מה זה אומר לא להיות אתי? מה זה אומר שוב להיות הורה לעצמי, שיותר חשוב לו מה קורה בחוץ? בעבודה? עם המשפחה? עם החברים? יותר ממה שקורה איתי.

ואחרי שנתתי המון, המון, המון מקום לרגש הזה,
ואחרי שהרשיתי לעצמי להרגיש את זה בכל הגוף, את העומק של זה, את כל תיבת הפנדורה, שזה פתח בי, פתאום יכולתי גם להיזכר, שכל מה שאני עושה עכשיו, זו בחירה שלי.
שכל מה שאני עושה עכשיו, זה אני.
שכל מה שאני עושה עכשיו, זו האהבה שלי.
זה הכי להיות איתי בעצם.
וכשנזכרתי שאני עושה את זה מתוך אהבה ומתוך בחירה, פתאום גם יכולתי לראות איפה אני יכול לתת לעצמי זמן פנוי.
איפה אני יכול ללכת לשתות איתי קפה, ללכת איתי לים, לנסוע רק איתי לכמה ימים.
להיות עם עצמי לדבר איתי לכתוב איתי לבלות רק איתי.
כי רק ברגע שנתתי מקום לרגש הזה יכלו לצוף הפתרונות, שרצו לבוא.
מיכל רגש הוא סימן בשבילנו לקיומו של רגש שאנחנו פוחדים לפגוש.
ומפגש עם הרגשות שלנו יכול ליצור אצלנו התבוננות עמוקה יותר.

כנות – לבלות איתי