כנות – כי במבחן של החיים, כולם מקבלים 100

לפני כמה שבועות, הייתי אצל זוג חברים, והילד שלהם בדיוק חזר הביתה מבית ספר, עם הבחינה שלו בתנ"ך.
הוא קיבל 66.
ואחרי שאמא שלו עודדה אותו, עברה ביחד איתו על המבחן, חיפשה אם המורה טעתה אולי, ולא חישבה את הנקודות כמו שצריך? הביעה קצת הפתעה מכך שלמרות שהם למדו ממש טוב למבחן, ולמרות שהילד שלה ידע את כל החומר בע״פ, עדיין הוא קיבל רק 66, ביקשתי גם אני להציץ רגע במבחן.
וכשעברתי על המבחן יכולתי לראות כמה עבודה והשקעה התבצעה, מצד המורה, בחישוב הציון המדוייק – 66: בכל שאלה נבדק האחוז של התשובה שנענתה באופן נכון, משם נגזר אחוז הנקודות לתשובה, ומשם האחוז הנכון ביחס לכל המבחן. תשובות לא נכונות סומנו באיקס אדום, וגם הציון 66 היה מוקף בעיגול ולידו חתימה של המורה.
*
את צורת המחשבה של ציונים, של "כמה אני שווה", ומה הציון שלי, כולנו זוכרים מבית הספר.
תעודות, טוב, כמעט טוב, מספיק, בלתי מספיק, טוב מאוד.
והחשיבה הזו, פעמים רבות לא נשארת שם, בילדות, אלא ממשיכה איתנו הלאה, לכל החיים.
גם כשאנחנו כבר מבוגרים, כבר הורים, כבר בעלי עסק.
ואני פוגש הרבה בעלי עסקים, שבאים לעשות איתי עבודה על שיווק העסק שלהם בכנות,
ומגלה, שהפחד שלהם מלהיות לא מספיק טובים, מלהיות גרועים, ממש מנהל להם את העסק.
הם מרגישים שכל לקוח שלהם, כל פרוייקט חדש, זה ממש כמו בחינה, שבסופה הם יקבלו ציון.
האם זה יהיה 66? או אולי 55? או 80?
והלחץ הזה, מהציון שהם יקבלו, ממש סוגר להם את החשק מלפגוש לקוחות חדשים, ומשם – סוגר בכלל את החשק לשווק.
ממש סוג של חרדת בחינות.
*
אבל אולי כדאי לזכור, שבשונה מבית הספר, בו הייתה מורה, שהחליטה מה החומר שצריך ללמוד,
מה התשובה הנכונה, מה אחוז הידע שלנו מתוך התשובה, ומשם היא גזרה את הציון,
כאן, היום, אתם בעלי הידע.
אתם אלו שיודעים מה צריך, ומה נכון לדעתכם,
אתם אלו שקובעים כמה למה ולמי לתת את השרות שלכם,
מה אתם רוצים למכור ומה באמת יש לכם לתת.
אתם אלו שמחליטים פה על הכל.
ואולי, כבעלי הידע, אתם יכולים הפעם להיות המורה,
והלקוחות שלכם, יכולים להיות התלמידים?