מבט בעיינים

היה אצלי השבוע חבר, שגם הוא כמוני אבא ל- 3 ילדים.
—
וחבר שלי הוא בחור עדין כזה, מתחשב, נעים על הבריות,
אבא מקסים, ובעל מקסים.
וכשהוא היה אצלי הוא סיפר לי, שהבת הגדולה שלו אמרה לו השבוע,
שכל פעם כשהוא כועס עליה, הוא נותן לה מבט כזה,
שברגע שהוא מופיע היא פשוט יודעת שהיא חייבת לעשות, ועכשיו, את כל מה שהוא אומר,
כי אם לא, "אלוהים יודע מה הוא יכול לעשות לה".
—
"ומה אמרת לה כשהיא אמרה לך את זה?" שאלתי,
"שאלתי אותה: תגידי, אי פעם פגעתי בך? צעקתי עליך? קיללתי אותך? הרבצתי לך?" הוא השיב לי,
וכמובן שהיא אמרה לו שלא, שהוא ה"אבא הכי טוב בעולם", חוץ מהמבט.
המבט הזה, מפריד בינו לבין להיות האבא המושלם, מבחינתה.
והוא ממשיך ואומר לי "תקשיב רועי, אני אולי לא האבא הכי טוב בעולם, אבל בחיים שלי לא פגעתי בה, בחיים".
אומר וכואב.
וכשהוא שאל אותה למה היא מרגישה את כל זה, ומפחדת מהמבט, היא לא ידעה לענות לו.
—
"בכנות", שאלתי אותו, "אתה יודע על איזה מבט היא מדברת?"
"ברור", הא ענה, "אני יודע טוב מאוד. אבל עזוב, כבר מאוחר", הוא קם, והוסיף: "נראה לי שאני אלך".
ביקשתי שיחכה עוד רגע,
הוא עצר,
ואז חזר והתיישב, ואמר לי:
"אבא שלי.
הוא היה מחטיף לי מכות, ומקלל אותי, ויורק עלי, וצורח עליי ומשפיל אותי.
וכל פעם שאני כועס או מתעצבן על משהו, כל הכאב הזה, כל הכעס הזה עולה בי.
כל ההתנהגות שראיתי אצל אבא שלי, בילדות, היא עולה ומציפה אותי.
וברגע שזה הופך להיות יותר מדי, אני לא אומר כלום, אני רק נושם, ומכיל את כל הכעס והאלימות שעולה בי.
אבל כשזה קורה, זה עולה לי לעיניים. הכל.
והיא המדהימה שלי, היא רואה את זה בתוכי".
אמר והשתתק בעצב.
—
"איזה גבורה, איזה אומץ, איזה אהבה לילדיך!"
התפעלתי בקול,
"המבט הזה שאתה נותן בה,
וואוו,
הוא בעצם מבט של שינוי, של אהבה!
הוא מבט שמראה מאיפה באת, מה אתה קיבלת כשעלה כעס, ואת הדרך הארוכה שעשית, להיות האדם העדין והמדהים שאתה".
"לדעתי", אמרתי לו "ספר לה את זה. תגיד לה. שתדע כמה אבא שלה אוהב אותה, ושהיא לא צריכה בכלל לפחד מהמבט הזה שלך, להיפך, המבט הזה הוא תזכורת – שלעולם לא תוכל לפגוע בה".