והיום בפינתי ״נשארתי עם איימי בבית כשדריה בעבודה״
היום אני ודריה התחלפנו בחמש,אני הפכתי לאבא במשרה מלאה, והיא יצאה לפגישה, אתם יודעים חיים של שני עצמאים.
אז כמו שאתם כבר יודעים, איימי רוצה את אמא שלה, ואני האבא שלה תחליף לא מספיק טוב.
והאמת שהרצון הברור שלה בדריה, מפיל לי כל פעם מחדש עוד ועוד אסימונים.
רק בשביל שתבינו עד כמה הרצון שלה חזק.
אני: איימי מה את רוצה לאכול
איימי: אני רוצה את אמא.
וזאת רק דוגמא אחת.
עכשיו, בזמן האחרון( כמה שנים לפחות) המון אנשים ושיטות מספרים לי
שאם יש לי רצון אמיתי וחזק ,ואם אני רוצה משהו מספיק חזק,
בסוף הוא יתגשם
ומה שעוצר אותי זה:
זה שאני בוחר בפחדים שלי
שאני לא מוכן להתמודד איתם
שבכל דבר שאני רוצה ולא מוגשם יש לי טובת הנאה מזה.
ואם אני רק אסכים להתגבר על כל הפחדים,ולותר על הטובה שיש לי מהמקום שבו אני עומד הרצון שלי יתממש.
אז היום שצעדנו לקחת ברגל את עלמה מהצופים, ושכל מכונית שעברה היא הסתכלה עלי ושאלה חנוקת דמעות ״אמא״?
ואני שוב ושוב אמרתי לה שאמא תחזור היום אחרי ארוחת ערב, והיא ענתה לי ״לא אמא עכשיו״.
פתאום הבנתי שלא כל רצון שלא מוגשם, זה כי יש פחדים שלא מתמודדים איתם,
שלא כל רצון שלא מוגשם זה בגלל שיש משהו טוב בזה שהוא לא מוגשם, ושאם אני ארצה אותו מספיק חזק הוא יקרה.
דריה לא תחזור הביתה היום לפני שמונה, ואיימי שלי נאלצת להתמודד עם זה.
הרבה מהדברים שלא מתגשמים לנו:
זה לא כי לא התפלננו מספיק חזק,
זה לא כי לא רצינו את זה מספיק
זה לא כי לא התמודדנו עם כל הפחדים
הם לא קורים כי הם לא יכולים לקרות.
זאת לא אשמתינו!!!
ולנו נותר רק להמשך להקשיב לעצמינו, ולהרגיש את הרגשות של האכזבה מרצון שלא התקיים, ולהמשיך להנות ולשמוח ממה שכן מתקיים.
אייימי תודה על השיעורים, אוהב אותך המון.
בתמונה אורי שלא ירגיש מקופח( עלמה בקטע של הצופים )