בהורות הכל טוב ויפה – אבל זה כשאין רצונות מתנגשים.
ברגע שהרצונות שלנו מתנגשים – כל התמונה משתנה.
היום בבוקר, היה מפגש שני של הסדנא שאני מעביר אצלי בבית.
ההכנות הנדרשות הן:
סידור החלל.
ניקוי יסודי של השירותים.
הכנת ארוחת בוקר לכולם.
איורור החלל.
להתלבש להתקלח להתגלח.
ובשביל שכל זה יקרה כשאני בנחת, ובאווירה נעימה, כולם, ילדים אשה כלבים וחתולים, חייבים לצאת מהבית עד 7:50.
עכשיו כמו שהרצון שלי ברור לי, והוא ברור לי.
כך הרצון של הראיס למשפחת בן יוסף ( = בני האמצעי ) , ברור.
בבוקר הוא צריך את הזמן שלו.
שזה לקום לאט, לבהות לפחות חצי שעה, להתלבש מתחת לשמיכה.
לבהות עוד רבע שעה. לשחק בלוגו בחדר. לאכול ולשתות. לשוחח. לסדר את התיק.
בקיצר דברים שבבוקר רגיל לא מסתיימים לרוב עד 7:50.
עכשיו ככל שאני מלחיץ (וכן אני מלחיץ) עם משפטים של
״קדימה, יאללה, נו, הבוקר אין זמן לשחק״,
כך הוא מרגיש שהרצון שלו מאוים, ורק נהיה איטי יותר.
ולא רק זה, הוא בודק אותי.
הוא בודק את מי אני אוהב יותר: את עצמי, או אותו.
מי יותר חשוב לי, אני או הוא.
וככל שהוא בודק אותי שם, אני נכנס למקןמות שלי, ומזכיר לעצמי שאני חשוב, ושאני לא הולך לבטל את עצמי מול אף אחד, כולל לא מול הבן שלי.
והרצונות שלנו מתגברים והם סותרים, ואני מרגיש שאנחנו רגע לפני פיצוץ
או שאני אגיד משהו שאני אתחרט עליו, או שהוא.
אז רגע לפני נשמתי עמוק, ורגע לפני שזה קורה, החלטתי להתשמש בכנות.
וממש לפתוח את הלב שלי לפניו,
ולהגיד לו שאני מתרגש מהסדנא, ושאני לחוץ, ושאני יודע שהוא זקוק לזמן שלו בבבוקר, ואני מכבד את זה ומבין את זה.
אבל הבוקר, זה ממש בוקר מרגש בשבילי ואני צריך את העזרה שלו, כחבר, אם הוא יכול לעזור לי להיות מחוץ לבית ב 7:50?
כי אני צריך לעשות הרבה דברים עד שכולם באים.
וזה חשוב ללב שלי.
ורק אם זה בסדר מצדו.
בסופו של דבר,
הראיס של משפחת בן יוסף, הרגיש את הלב שלי.
וכמו שמשהי בסדנא אמרה היום,: כשלב מדבר, אז לב אחר שומע.
והוא היה הבוקר הכי מהיר שראיתי אותו בחיים.
ולא רק שהוא היה מוכן, הוא שאל, איך הוא עוד יכול לעזור?
אני יודע שלא כל פעם שאני אבקש הוא יסכים לי.
ואני זוכר שגם מותר לו להגיד לי לא, גם אם זה ממש חשוב לי.
כי גם לו יש לב שצריך דברים.
אבל רק כשמדברים בכנות, לב אל לב, אפשר לשמוע מה הצד השני צריך.
וכשיש אהבה, אפשר גם להחליט, איך שני הרצונות יכולים ללכת יחד, או להחליף אותם ברצונות אחרים.
זה לא קל בתוך העמוס לזכור לבקש, אבל זה אפשרי.