אני קולט שבכל פעם שיש לי עימות עם הילדים שלי
זה בגלל שאני פוגש שם משהו שאני לא אוהב בעצמי
אז במקום לבקר אותם ולנסות לשנות אותם
אני משתף אותם שיש לי את התכונה הזאת בעצמי
נגיד כשאני מבקש מאחד הילדים שלי לפנות מדיח
והוא ישר מתעצבן ואומר מה למה אני, זה לא פייר
המשפט הזה, ישר פוגש אותי במקום שאני מתחשבן עם אחרים
אז במקום להגיד, ״מה לא פייר ? מה ? למה זה חייב להיות פייר ?״ וכו לבקר ולשנות
אני משתף שאני גם טיפוס מאוד מתחשבן ושחשוב לי שהכל יהיה פייר תמיד
ואיך שאני משתף בכאב שלי, קורה קסם
והילד אומר באמת ? וישר מפנה את המדיח
כשאני משתף בשלי אני נותן מקום לרגש שלו להיות
קסמים של כנות