פרשת תולדות, כנות בעסקים

אתמול בערב ההורים שלי
באו לבקר אותנו,
בעקבות התאונה שהייתה לדריה.
וכמו בכל פעם שאבא שלי בא,
בטח אם זה ביום חמישי בערב
הוא נותן לי פרשנות והסברים על פרשת השבוע,
השבוע – "פרשת תולדות".
ולמרות הסברים היפים שלו,
באמצע הלילה חשבתי על זה, ומצאתי לי פירוש משלי.
בעיקר כי אני אוהב להסתכל על סיפורי התנ"ך, כדמויות בתוכנו, ופחות כדמויות מהעבר.
—————
הפרשה מספרת השבוע על יעקב ועשיו, שני תאומים, הבנים של יצחק ורבקה.
עשיו הבכור, נולד כמה דקות לפני אחיו יעקב.
עשיו היה איש צייד, ויעקב איש תורה.
הפרשה מספרת שכשיצחק עמד למות, ורצה לברך את הבן הבכור שלו עשיו בברכה הכי חשובה, רבקה אשתו, רצתה שהברכה תלך דווקא ליעקב.
ולכן בצורה מפתיעה, מחליטים שיעקב יתחפש לעשיו,
ובגלל שיצחק הזקן לא רואה טוב,
יעקב מצליח לגנוב מאחריו הבכור את הברכה.
————
עכשיו אם אמרנו שכל הדמויות האלו הן חלקים בתוכנו,
ולא בהכרח דמויות מהעבר,
אז בואו נראה מה יש לנו פה:
יש לנו את יצחק, האבא בסיפור, הדמות הזכרית.
יש לנו את רבקה, האמא, הדמות הנשית.
יש לנו את עשיו שהוא הצייד, הקול הפרקטי בתוכינו, העשייה,
ולבסוף את יעקב, הלומד תורה, המעמיק, זה שמתעסק בהתפתחות אישית.
והשאלה של הפרק – היא – למי מגיעה הברכה בתוכינו?
לצד הפרקטי? לעשיו?
או לצד המעמיק? שעוסק בתורה ובהתפתחות, הרי הוא יעקב?
———–
לפי הסיפור, הצד הזכרי בתוכינו, אבא יצחק,
רוצה לברך את הצד הפרקטי, את עשיו,
ואילו הצד הנשי בתוכינו, הלא היא אמא רבקה,
מעדיף לברך את הצד ההתפתחותי, את יעקב.
ומה הסיפור לדעתי בא ללמד אותנו?
שבשביל שהצד הזכרי בתוכינו,
יצליח לתת אישור לצד הרגשי, ההתפתחותי, המעמיק,
הצד הזה חייב להתחפש למשהו פרקטי, למשהו מעשי.
כלומר,
הרבה פעמים, בשביל שאנחנו נוכל לעשות עבודה מעמיקה,
עבודה של התפתחות,
עבודה רגשית,
אנחנו פשוט חייבים שזה יבוא בתוך מסגרת פרקטית של עשייה.
בתוך תחפושת שעירה של משהו פרקטי.
ובאמת, הרבה פעמים,
את השיעורים הכי עמוקים שלנו,
אנחנו יכולים רק ללמוד רק דרך עשייה.
וזה כמובן מחזיר אותנו לעסק שלנו,
שכל השיעורים שבאים דרכו, שיעורים של כסף, שיווק, ניהול,
הם בעצם הרבה פעמים שיעורים אחרים בהתפתחות האישית שלנו,
שפשוט באים מחופשים,
בשביל שנברך אותם.
שבת שלום.